פרידה מדוגו לייטנר ז"ל, האיש והפלאפל והמסר

דוגו (דוד) היה ניצול שואה. מה שנתן לו כוח בצעדת המוות באושוויץ, כך סיפר, היו המילים שאמרה לו אמא שלו לפני שנפרדו: בארץ ישראל יש לחמניות חמות וטעימות שגדלות על העצים... הנער דוגו דמיין את אמא ז"ל ואת הארץ ואת הלחמניות, והצליח ללכת עוד צעד ועוד צעד.

כשהגיע לארץ וראה בפעם הראשונה בחיים פלאפל, בשוק מחנה יהודה של פעם, נזכר באמא. הוא אכל פלאפל לראשונה כיהודי חופשי בישראל ב-18.1 וזו הפכה למסורת מקסימה שהשתתפו בה רבבות. לאכול מנת פלאפל בתאריך הזה, ולשמוע את סיפורו וגם לומר, כמו שדוגו ביקש: "עם ישראל חי". הוא אכל פלאפל עם הרמטכ"ל ועם הנשיא, וילדים אכלו פלאפל בניו יורק ובדובאי וכך למדו על השואה ועל התקומה. רק לפני חצי שנה זכיתי לראיין אותו (וגם לאכול פלאפל) ב"מבצע דוגו" האחרון.

במודעת האבל שפרסמה המשפחה, לקראת ההלוויה היום בשש, נכתב מתחת לשמו B-14671, המספר שאותו חרטו הנאצים על ידו.

בתשעה באב תשפ"ג, עם הרבה סמליות, יובא למנוחות בארץ ישראל הנער שניסו לחסל שם בצעדת המוות, אבל צעדת החיים שלו, אחר כך, הייתה ארוכה, שמחה, משמעותית וגם טעימה.