"שלום סיון, כאן דובי שחור. אולי מישהו יקרא וירצה להצטרף. אתמול נפטר יהודי בשם דוד בילינקוב, הוא נפצע במלחמת יום הכיפורים ולמעשה המלחמה לא הסתיימה עבורו עד היום.
דוד היה ערירי, ללא כל קרובי משפחה, בן 83. הוא התייתם מאימו בגיל חמש. במלחמה נפגע בראשו, וחצי מגופו היה משותק עד סוף ימיו. אחרי המלחמה היה צריך ללמוד הכל מחדש, כולל קריאה.
למרות הפציעה הקשה, ולמרות שלא הייתה לו משפחה, הוא היה אדם עם מצב רוח טוב, שלא התלונן ותמיד שאל בשלום אחרים.
במשך עשרות שנים הוא היה מתארח בכל שבת אצל השכנים שלו בשיכון ד' בבני ברק, משפחת בודנהיימר, סבא וסבתא של רעייתי.
בזיכרוני, דוד גורר את עצמו בקושי, לשבת בשולחן השבת, בכל שבוע. עוד רבים מבני השכונה דאגו לדוד לאורך השנים, כל אחד בצורה אחרת.
בשנים האחרונות היה בבית אבות בפתח תקווה. הוא דאג לשלוח משם כסף לצדקה, כדי לדאוג בחזרה גם לאחרים.
אתמול בהלוויה הוא חזר לשיכון שכה אהב. רבים רבים מבני השכונה חזרו אליה גם, כדי לחלוק לו כבוד אחרון, לדמות המיוחדת שהייתה חלק מהנוף כל השנים. בהספדים דיברו על אופיו הטוב ועל כך שלא התלונן, על החברתיות שלו, על זיכרונו המדהים (זכר כל יום הולדת של הילדים שלנו) למרות שאחרי המלחמה זיכרונו נמחק והוא למד מחדש את הא'-ב', כמו רבי עקיבא בגיל 40...
לפעמים אנחנו שומעים על מישהו שנפצע באירוע ביטחוני, ואחרי כמה שעות או ימים זה יורד מסדר היום הציבורי. השנה מציינים 50 שנים עגולות למלחמת יום כיפור והנה יהודי אחד, דוד, שסחב את הפציעה 50 שנה.
במודעת האבל נכתב 'מת מצווה הכל קרוביו'. נפטר שאין לו קרובים – כולנו קרובים שלו. התחלנו כמה יוזמות ללימוד תורה לעילוי נשמתו, והציבור מוזמן להצטרף בכל רעיון ודרך, לעילוי נשמת דוד עוזר בן יצחק".
