ראש חודש שבט התחיל הערב. ראשי התיבות של שבט: שנשמע בשורות טובות. אמן.
ואולי בתוך כל החושך והרעש והכאב והצער, כבר מתחילות לצמוח קצת בשורות טובות, צריך רק להקשיב:
אנחנו חוזרים אל השורשים. מנקים את האבק מעל הרבה דברים.
תחשבו על חודש שבט ועל ט"ו בשבט השנה, לעומת השנה שעברה.
פתאום הערך של חקלאות ועבודת אדמה חזר לחיינו. פתאום אנחנו מרגישים כמה החקלאים יקרים. פתאום תמונה של טרקטור חורש שוב מרגשת. וההבנה שצריך לזרוע ולשתול ולהשקות ולחכות, כי תהליכים, בטבע ובחיים, לוקחים זמן וצריך סבלנות.
והמשמעות של אדמת ארץ ישראל, של ריבונות וביטחון, מתבררת. הסיסמה הנפלאה של קיבוץ נחל עוז היא "עד התלם האחרון". עכשיו אנחנו מבינים אותה.
וכולם יוצאים לקטוף ולעזור. לא פלסטינים, גם לא תאילנדים, קטפו בחודשים האחרונים את פירות ארצנו, אלא אנחנו, בכל הגילאים והמגזרים.
בתמונה: אבא שלי מתנדב ביום קטיף ליד בסיס צאלים. שנשמע בשורות טובות. חודש טוב.
