חיים שיש בהם שלווה ורוגע הם ברכה. מעניין שכאשר יעקב נפרד מבניו בפרשת ״ויחי״, הברכה הזו חוזרת שוב ושוב. ברגעיו האחרונים יעקב מביע סלידה מפזיזות, בהלה וחוסר שיקול דעת ("פַּחַז כַּמַּיִם", הוא קורא לראובן) ומברך את ילדיו במנוחת הנפש ויישוב דעת ("וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב", הוא אומר ליששכר). הנה סיפור קטן על מנוחה נכונה, כפי שכתב הרב אבינדב אבוקרט:
יום אחד בצהריים אמר הרב שלמה זלמן אוירבך לאשתו שתמסור למי שיתקשר שאי אפשר להפריע לו כעת בהכנת השיעור. כשנכנסה האישה אל החדר הבחינה שהוא נח על מיטתו. הרי אמרת שאתה מכין שיעור, היא תמהה, היכן הספרים? מדוע ישנת? ענה הרב: גם לנוח לפני השיעור זו הכנה של שיעור. אם לא יהיה למלמד כוח, השיעור לא יהיה טוב.
הורים טרודים צריכים לדעת לנוח ולהרפות, מורים עסוקים צריכים להחליף כוחות, אנשי ציבור ועובדים צריכים לעצום עין לפעמים. כך יהפוך העולם ליותר נינוח, מתון ואפקטיבי. כך תתקיים בנו חלק מברכתו של יעקב.
