מה יותר מסוכן – עוני או עושר? מתי אנחנו עלולים להתבלבל – כשרע לנו או כשטוב לנו?
בפרשת השבוע העם שוב מתלונן. בני ישראל זוכים ללכת במשך שנים במדבר ולקבל אוכל ומים בחינם, אבל כל זה לא מספיק להם. הם מכנים את המן, האוכל שהם מקבלים משמיים – "לחם קלוקל", וטוענים שחבל שיצאו ממצרים. בתגובה, אלוקים שולח נחשים והעם תופס את עצמו ומתנצל. בני ישראל נזכרים עד כמה עליהם להודות על מצבם הטוב וה"משעמם".
הרב שמשון רפאל הירש כותב על כך משפט קצר ונוקב:
"בדרך כלל עמד ישראל יפה במבחן הייסורים, אולם רק לעתים נדירות היה בכוחו לשאת את האושר".
הוא כותב שהעם במדבר לא התאים בין מצבו החומרי לבין מצבו המוסרי. העם לא קלט שאם יש לו שפע, מנוחה ושלווה – הוא צריך לנצל אותם למטרות רוחניות, להשתפר, ולא לשקוט על השמרים ולהירדם בשמירה. לדבריו, זו התמצית של כל דברי ימי ישראל: כשרע לנו אנחנו זוכרים היטב מי אנחנו, אבל דווקא כשאנחנו נהנים משפע ומברכה – יש סכנה של שכחה ושל כפיות טובה ושל שחיתות. לדבריו, העושר מסוכן יותר מהעוני והשלווה מסוכנת יותר מהמצוקה. מה הוא היה כותב היום?
