עו"ד נורית ממליה, שעוסקת בתחום הנדל"ן, הגיעה השבוע למשרד של קבלן מהשומרון, והתרגשה לראות מה תלוי שם. הוא תלה לו ולעובדיו כתזכורת בכל חדר את הפסוק מפרשת השבוע: "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ – וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ, וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ".
למה אנחנו לא מתלהבים כשאנחנו מתקינים סורגים לחלון בדירה? למה אנחנו לא מרגישים קדושה כששמים מעקה על הגג? בפרשת השבוע, "כי תצא", מופיעה המצווה הזו, והיא לא מספיק מוכרת. כמה פשוט, כמה לא מובן מאליו: אדם שעובר לדירה חדשה, שבונה בית, קודם כל שם מעקה מסביב לגג, כדי שלא ייפלו וייפגעו.
פרשנינו מסבירים שהכוונה היא לא רק לגג, אלא לכל מכשול או סכנה שתחת אחריותנו. אנחנו מתייחסים לקביעת המזוזה כרגע השיא כשנכנסים לבית או למשרד חדש, ובצדק, אבל קבלת טופס 4 ודאגה לענייני הבטיחות, הם מצווה גדולה גם כן. כך גם חגירת חגורת בטיחות, בדיקת צמיגים או שמן ומים ברכב, דאגה לתנאי העסקה בטוחים שבהם פועלי בניין לא נופלים אל מותם וגם הצבת גדר מסביב לבריכת הילדים בצימר.
מתברר שבתורה אין מקום לתרבות ה"סמוך" וה"יהיה בסדר". היא מחנכת אותנו לפסוק "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". מעקה הוא מצווה.
