"שלום סיון, שמי יעל ואני מורה בחופשת לידה בבית הספר 'אוסישקין' בתל אביב. בתקופה מורכבת כזו לא יכולתי שלא לחזור קצת לכיתתי. הילדים שחינכתי שנתיים לומדים כעת בכיתה ו' ובכל פעם אנחנו מתמקדים יחד בדבר אחד חשוב.
קראתי את החוברת שהוצאת עם כתבי הרב יונתן זקס, ומצאתי בה פסקה עוצמתית במיוחד על שמחה. החלטתי שזה הטקסט שיפתח את המפגש שלנו לקראת פורים, שבו הכנו משלוחי מנות למחלקת השיקום באיכילוב.
הטקסט אכן עזר לנו להתכונן, לחדד ולדייק את המעשה הטוב שלנו. חשבנו ביחד איך אפשר לשמוח עכשיו, חילקתי את הקטע לילדים וכל אחד סימן משפט שאליו הוא התחבר במיוחד. אחר כך ערכנו סבב שבו כל אחד הקריא את המשפט שלו, והיה מדהים לשמוע את מה שקורה בנפש שלהם כרגע. מתוך החיבור הזה פנימה יצאנו החוצה, להכין את משלוחי המנות לפצועים".
תודה, יעל. הנה תמונות של כמה מהתשובות היפות של התלמידים, והנה גם הפסקה שהם למדו ביחד. מוזמנים גם אתם לבדוק מה מדבר אליכם במיוחד:
"הדבר הגואל את החיים – הוא השמחה. לשמחה כוח להביס את הייאוש. השמחה אינה מדברת בלשון התבונה. היא אומרת: כן, החיים לפעמים לא הוגנים והעולם אינו צודק, אבל עצם היותם של החיים קצרים הופכת כל רגע בהם לרגע יקר.
עילזו, גילו, שירו, הצטרפו לריקוד גם אם אין הדבר הולם את כבודכם. השמחה רוחצת את החיים באור. היא משחררת את הנפש מכלא העצמי.
השמחה איננה פותרת בעיות, אבל היא נוסכת בנו את הכוח להמשיך לחפש את הפתרון. היא מתַחזקת את האמונה שאנו זקוקים לה, כדי להביט בעתידנו בלי אימה, ולרפא משהו משבריו של עולמנו הפצוע.
היהדות אינה אשליה מנחמת, כאילו הכל כשורה בעולמנו הקודר. היהדות היא העוז לחגוג בלב אי-הוודאות".
