כשלושה חודשים התגוררו מילואימניקים של הנח"ל בתוך האולפנה לבנות בקיבוץ חפץ חיים. הרב זאביק הראל, רב האולפנה, מספר:
"בטקס הפרידה המרגש לחצתי יד לכל אחד, גם לברק פוקס, תושב צור הדסה שבימים כתיקונם הוא מתכנת בתעשייה האווירית. ראיתי אותו בשעות המנוחה יושב בבית המדרש ולומד כל הזמן בתנ"ך, אז שאלתי אותו, ככה מתוך חביבות: איזה ספר למדת? ואז הוא ענה לי: אני זוכה לסיים היום את כל התנ"ך!
לתדהמתי, הוא סיפר לי שכאשר יצא למילואים, הוא חיפש משהו שימלא אותו מבחינה רוחנית. הוא החליט שבין פעילות לפעילות הוא ילמד את התנ"ך, עם פירוש של הרב שטיינזלץ.
הוא הסביר לי כך: 'אמרתי לעצמי שזו הזדמנות של פעם בחיים לסיים את כל התנ"ך, והאמת היא שזה ממש חיבר אותי לכל הדורות, עד למציאות שלנו היום. הפלוגה שלנו נכנסה ויצאה מעזה כל הזמן, לאבטח את האספקה פנימה, ובהפסקות הייתי יושב ולומד. לא ידענו מתי נשתחרר, אבל החבר'ה צחקו שמתי שאסיים את התנ"ך – אז נשתחרר. והנה, הגעתי לספר דברי הימים, התחלנו לראות את הסוף, ובדיוק כשסיימתי היום את כל התנ"ך, אנחנו מתקפלים מפה הביתה'".
לא רציתי לפרסם את הסיפור הזה בלי אישורו של ברק פוקס. הוא הסכים, וביקש בהזדמנות זו להודות מעומק הלב לקיבוץ חפץ חיים ולאולפנה על החודשים האלה, ולהוסיף מסר:
״יש לי הפרעות קשב וריכוז, אני לא בן אדם של לימוד יומיומי. ואני רוצה להגיד לכל אחיי אנשי הפרעות הקשב והריכוז: יש דרכים ללמוד. אני באופן אישי לומד עם אוזניות באוזניים ובשעות שהן לא תמיד שגרתיות.
צריך להבין שיש מכשול. הוא לא תירוץ, הוא משהו שאנחנו צריכים להכיר בו ולחיות איתו, והשאלה היא רק באיזה דרכים מתגברים עליו”.
תודה, ברק. וכמו שאומרים כשמסיימים לקרוא ספר בתורה: חזק, חזק ונתחזק.
(בתמונה: ברק פוקס, מימין עם כוס קפה, לומד תנ"ך בעזה)
