להורדת קובץ שמע לחצו כאן
מזל טוב, אנחנו מתחילים לקרוא השבוע את ספר "שמות". פרשת שמות מתארת את תחילת היציאה מעבדות לחירות, ומעניקה לנו גם שיעור במנהיגות: מה המסרים שאפשר ללמוד מהמנהיג הבולט בתורה, משה רבנו?
1. מה הסביבה של המנהיג?
בספר בראשית אלה היו האימהות, נשים יחידות, בודדות בדורן – שרה, רבקה, רחל ולאה. מי הדור שצמח מהן? ספר שמות מפגיש אותנו עם דור שלם של נשים עוצמתיות. זהו המפגש הראשון עם האישה היהודייה, שתהפוך למיתוס. "שדולת הנשים" האמיתית. הנה:
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה.
וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה.
וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאלוקים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים.
אלה שתי הנשים היהודיות המתוארות במצרים, וזו המורשת שלהן – אמונה באלוקים גם מול שליט אכזר, אומץ להתנגד לתפיסות מקובלות בשם המוסר היהודי, יכולת לקחת סיכונים עבור הדור הבא.
עד כאן המיילדות. שימו לב מה מסופר מיד אחר כך: עמרם נושא את יוכבד, ומשה נולד. מה אמא שלו עושה?
וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.
וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר.
כלומר יוכבד לא רק הייתה מיילדת נפלאה לאחרים, כך היא נהגה גם בעצמה. יש עוד אישה יהודייה כזו, מרים. לפי המדרש היא גורמת להוריה להתחתן בשנית ולא לאבד תקווה, ואז משה נולד. ועכשיו היא שומרת עליו:
וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ.
זה פסוק מרגש, יש פרשנים שמסבירים שמרים הנביאה ידעה שיהיה בסדר, ידעה שתגיע ישועה, היא רק לא ידעה איך. לכן היא לא הייתה בלחץ, היא רק עמדה שם ורצתה לראות איך הדברים יתגלגלו לטובה. "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו", רק לדעת איך בסוף הדברים ייפתרו ויסתדרו, בעזרת השם.
יש פה מכנה משותף: הן פועלות לכאורה בניגוד להיגיון. המיילדות, אחותו של משה ובת פרעה רואות מציאות שזועקת לתיקון – ולא יכולות להישאר אדישות. לא משנה אם "אין סיכוי", כך אומרים לך מסביב, אתה מנסה, את התרומה הקטנה-גדולה שלהן – הן נתנו. והנה, בסוף זה עבד. זה היה נראה בלתי אפשרי להציל ילדים כמיילדת במצרים, זה היה נראה בלתי אפשרי להציל את משה שנולד, לשמור עליו ביאור, להוציא אותו מהתיבה – אבל הקב"ה רקם את יציאת מצרים בדיוק ככה: נאחזים באמת ובטוב ועושים כל מה שביכולתנו, מוסיפים אור, אפילו בקטנה, אפילו אם זה נראה חסר משמעות. רק הקב"ה יודע כמה רחוק וטוב המעשים האלה עוד יגיעו.
2. מה התכונה הראשונה של המנהיג?
שוב נבקש ללכת לתיאור הראשון, למעשה הראשון שהתורה מתארת, והוא כבר יסביר לנו הכול, את 120 שנות חייו של משה רבנו:
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם.
רש"י: וירא בסבלותם – נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם.
זו המשימה של אדם שרוצה להיות מנהיג, ושקודם כל רוצה להנהיג את עצמו – שיהיה אכפת לו. שייתן עיניו ולבו להיות מיצר על אחרים. הרב שלמה וולבה כותב שזה לא מה שקוראים "השתתפות בצער הזולת". זה לא "אני משתתף בצערך", כי זה רק יחס חיצוני. להיות נושא בעול עם חברו זו עבודה קשה מאוד, וכך הוא אומר, הרב וולבה, בכנות ובגילוי לב:
"אינני יודע אם יש מידה קשה כמו נשיאה בעול עם האחר. להיכנס לתוך מצבו של השני ולהרגיש את מצבו – אני אף פעם לא הצלחתי בזה. עד כמה שחשבתי שאני מרגיש כבר, ראיתי שעדיין לא. קודם צריך לתת עיניו, להסתכל, ואחר כך לתת לב, להרגיש. רק אדם גדול יכול להרגיש כל פרט קטן מצערו של השני, אדם קטן אינו יכול להרגיש משום שלבו אינו פתוח. לכן כתוב כאן 'ויגדל משה', זו גדלות. זה עניין עמוק מאוד". (הרב שלמה וולבה)
מה משה עשה? איך הוא נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם? הוא הרג את המצרי שאיים על היהודי, המדרש מתאר שהוא גם ממש בא לעבוד איתם במלאכת הטיט הקשה, ניסה להקל את העול מעל כתפיהם. בכל אופן, הוא יצא מעצמו.
וכל זה קשור לאותה מילה, "עם", שאמר פרעה. הרי אם יש פה שני עמים אתה צריך לבחור: באיזה עם אתה? משה לא מתבלבל, לא חומק מהם, לא בורח. הרבה אנשים שעולים לגדולה שוכחים מאיפה הם באו. לא מרגישים מחויבים לאנשים קטנים במעמד נמוך מהם. משה נוהג אחרת וגם בזה הוא רבנו (זה מזכיר גם אסתר המלכה בארמון, שפעלה למען עמה). הרי משה גר בארמון המלכות, עם בגדים מהארמון, הוא ממש לא חייב להטות כתף, זה אפילו מסוכן עבורו, אבל הוא משתתף עמם. ראינו את זה אצל אברהם, יצחק, יעקב, יוסף וכעת אצל משה – העיקר זה האכפתיות, לצאת מעצמך, ואז – הגאולה מתקדמת.
אחר כך סיפור הגדי שלא מופיע בתורה אבל כן מופיע במדרש, למי שלא זוכר אותו מגן הילדים. משה עוזר לגדי אחד קטן שהיה צמא, וכך יתייחס לכל פרט ופרט מה"צאן" ששמו עם ישראל.
מכל תכונותיו של משה שאליהן עוד ניחשף בהמשך – ענווה, חכמה, נבואה – זו ה-תכונה שמצוינת: נושא בעול עם אחיו. (כמאמר הרבי מלובביץ': "אל תהיה אוהד, תהיה שחקן". משה ירד אל המגרש).
3. מנהיג – זז ממקומו
וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה, מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה?
וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹקים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה.
הרבי מלובביץ': "אמירתו של משה 'אסורה נא ואראה' מביעה את יסוד היסודות: השאיפה לנוע ממקומנו ולעלות מעלה-מעלה. שאיפה זו היא המגדירה את היותנו בני אדם, יצורים שמבקשים להתעלות מהמציאות הארצית ולחפש עומק רוחני. בזכות דחף זה אנחנו מסוגלים לטפס ולגדול."
"בכל דרגה חדשה, אנחנו שואפים תמיד להוסיף ולנוע, לזוז ולהשתפר. כאשר אנחנו נעים ופונים אל ה' – גם הוא כביכול יוצא ממקומו ומתגלה אלינו. כך ראה משה באותו מעמד: 'וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה'. כיוון שמשה סר לראות, אלוקים התגלה אליו".
4. מנהיג – מודע לליקויים
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹקים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה': בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי.
בדור של הפרעות קשב וריכוז, אבחונים וקשיי למידה, אסור להתעלם מהעובדה הזו: משה רבנו היה מגמגם. וכך כתב לי הרב יוסי קנפלמכר, מנהל בית הספר "נתיבות משה" ביישוב קדימה:
"התורה לא מסתירה זאת. להיפך, כתוב בפירוש שמשה רבנו לא היה מושלם. הוא היה כבד פה וכבד לשון. 'לא איש דברים אנוכי', הוא אומר על עצמו. בואו נדמיין ילד שנולד ולא מצליח לדבר ולהתבטא, בטח לא מול ציבור. איזה מחשבות עוברות בלב ההורים שלו? הם בטח אומרים לעצמם: מה יהיה איתו, איך הוא בכלל יגדל ויתפתח ויקים משפחה, מה ייצא ממנו? ולעומת זאת, מה מראה לנו התורה? שמשה רבנו, שהיה כבד פה וכבד לשון, קיבל על עצמו שליחות, שיתף את אהרון אחיו בתהליך, והצליח. הוא הפך לסמל למנהיגות, למנהיג הגדול ביותר שהאנושות כולה מכירה. האיש שהעיד על עצמו שקשה לו לדבר הפך לאדון הנביאים, לימד את העם תורה ובעצם – הוא לא מפסיק לדבר איתנו עד עצם היום הזה...
זה מאוד מחזק ילדים עם קושי לימודי, וגם את ההורים שלהם. אנחנו לא מנהלים את העולם. יש פוטנציאל אדיר ונסתר בכל אחד. האבחנה הראשונית של הליקוי לא קובעת את העתיד באופן ודאי. בכל פעם שתלמיד נכשל ומרגיש שהוא לא יכול ולא מסוגל, אני מסתכל עליו ונזכר במשה רבנו".
5. מנהיג – מדבר אופטימיות
כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: ה' אֱלֹקי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹקי אַבְרָהָם אֱלֹקי יִצְחָק וֵאלֹקי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם...
ה' אֱלֹקי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹקי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם...
וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל... אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
השעבוד הביא לדרדור רוחני של רבים מהיהודים במצרים, עד כדי עבודה זרה ממש. למרות זאת, כאשר נגלה ה' אל משה, הוא לא מצווה אותו להוכיח אותם או לאיים עליהם שאם לא יתקנו את דרכם – השעבוד יחריף. במקום זאת, הוא מורה לו להזכיר להם את זכות אבותיהם ולספר הם שבזכות אבותיהם ובזכות סבלם שכבר סבלו – הם עומדים להיגאל. רק זמן רב מאוחר יותר, כשמשה מסר ליהודים את המצוות הראשונות, הוא הורה להם לא להמשיך לעבוד עבודה זרה יותר.
גם בדורנו, הדרך הטובה ביותר לקרב ולחנך היא להזכיר את היופי של מורשתנו ולרומם את הרוח באופטימיות בעזרת הבנת חזון הגאולה לעומקו.
לסיכום, למדנו על הדרך שבה נבנה המנהיג המסור והבולט בתורה, משה רבנו:
- מה הסביבה של המנהיג?
- מה הדבר הראשון שמנהיג עושה?
- מנהיג – זז ממקומו
- המנהיג מודע לליקויים
- מנהיג – מדבר אופטימיות
