ברוכים הבאים. נעסוק היום רק בדמות אחת בפרשתנו – רחל אימנו. שימו לב לציטוט הזה, של רבי צדוק הכהן מלובלין: "שכל אחד מישראל חייב לומר: מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב?
וכן הנשים הכשרות חייבות לומר: מתי יגיעו מעשי למעשי אימהות?".
הוא ממשיך ומסביר שכל אחד מאיתנו וכל אחת מאיתנו יכולים וצריכים לקחת משהו מהאבות והאימהות. אנחנו לא קוראים את הפרשות האלה כהיסטוריה, כתיאור שלהם, אלא גם כתיאור שלנו:
"והיינו שהם נטעו בלב זרעם שיוכל כל אחד ואחד מישראל להסתייע מעבודת האבות והאימהות כשיבא לטהר. וממילא יוכל כל אחד מישראל למצוא מקום אף בדברי תורה הגבוהים ויוכל לצפות: מתי יגיעו מעשי על כל פנים באיזו פרט למעשה אבותיי?"
(רבי צדוק הכהן מלובלין)
בואו נצעד היום בעקבות רחל אימנו. הנה המסר הראשון:
1. לא משנה מה הרקע שלך
אבא שלה הוא לבן, אחיה הוא בתואל, מקום המגורים הוא פדן ארם (לא השכונה הכי טובה במזרח התיכון)... אבל רחל, כמו אברהם, צומחת בסביבה הזו לתפארת. "אזור הנוחות" שלה לא נוח, והיא מבינה שחייבים להתקדם עצמאית. אברהם חוזר בתשובה, וגם רחל, ולמעשה – כל 4 אימהות האומה חוזרות בתשובה, על רקע סביבה קשה. חז"ל אומרים על כך את הפסוק משיר השירים: כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת. (שיר השירים)
על הנקודה הזו אומר הרבי מלובביץ':
"כל אימותינו היו כך, וההוראה היא בפשיטות שאין להתפעל מהסביבה, ובעומק יותר: לכל אחד מישראל, בין איש ובין אישה, יש שתי נשמות, נפש האלוקית ונפש הבהמית, והנה נפש האלוקית כמו שהיא בגוף הרי היא כשושנה בין החוחים, ונדרש מכל אחד ואחת שלמרות כל החוחים הסובבים את הנפש האלוקית, לא תיכנע הנפש האלוקית אל הסביבה, אלא תישאר בשלמותה ובטהרתה" (הרבי מלובביץ')
זה פרט די מדהים, שאין "ייחוס" לאף אחת מן האימהות והן נבחרות נטו בגלל תכונותיהן הטובות, וגם אצלנו יש שושנה ויש חוחים, יש מאבק תמידי, לפי דברי הרבי מלובביץ'. נמשיך.
2. רחל – נותנת כוח רוחני
שימו לב מה קורה כשפוגשים אותה:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.
רחל כמעט מבטלת את כוח הכבידה, מרוב עוצמה והשפעה. ואחר כך היא כמעט מבטלת את כוח הזמן:
וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.
על זה נאמר: "אישה בונה, אישה הורסת". היא יכולה לקצוץ כנפיים לבעלה, ויכולה לתת לו כנפיים. רחל אמנו לא משפיעה רק על יעקב אבינו, אלא משפיעה לדורות קדימה. המידות שלה חקוקות. למשל:
וַיִּזְכֹּר אֱלֹוקים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ.
את מה הוא זכר? למה היא ילדה? בגלל שתיקתה מול לאה. כשהיא התנהגה באופן כמעט לא-טבעי, היא נתנה כוחות לעתיד. בגלל השתיקה שלה מול לאה, אומרים חז"ל שאסתר המלכה שתקה ולא גילתה את מוצאה היהודי. בזכותה יוסף ראה במצרים את דמות אביו ואמו, ולא חטא. היא נתנה כוח גם ליוסף למחול לאחיו, באופן כמעט על-אנושי. אלה מידות של ויתור למען האחווה. הרב יוני לביא כתב עליה: "אריכות ימים לא מתבטאת במשך של זמן, אלא בעומק ועושר של קיום". רחל נפטרה בגיל 36, אבל משפיעה לדורות.
היא משפיעה גם עלינו, עד היום. נותנת כוח.
3. רחל אימנו, את לא רק אימא
פסוק חריף מאוד מופיע בפרשה, ביחס לעקרותה של רחל:
וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב: הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן – מֵתָה אָנֹכִי.
פרשנים רבים עוסקים בכך, נביא את דבריו של רבי יצחק עראמה, בעל ה"עקידת יצחק", לפני כ-600 שנה בספרד. הוא מסביר שיש שני שמות לאישה – גם אישה וגם חווה. למה? כי יש לאישה שתי תכליות, שני תפקידים:
"והנה בשני השמות האלה נתבאר שכבר יש לאשה שני תכליות:
האחד, מה שיורה עליו שם אישה, כי מאיש לוקחה זאת, וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כמו שעשו האימהות וכמה צדקניות ונביאות. וכאשר יורה פשט פרשת אשת חיל מי ימצא".
(רבי יצחק עראמה)
עד כאן התכלית הראשונה, שרחל יכולה למלא גם בשנים שבהן היא מצפה ללידה. וגם:
"והשני, עניין ההולדה, והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה וגידול הבנים, כאשר יורה עליה שם 'חווה' כאשר היא הייתה אם כל חי".
(רבי יצחק עראמה)
וכך הוא מסכם:
"על כן חרה אף יעקב ברחל כשאמרה 'הבה לי בנים, ואם אין – מתה אנוכי': לגעור בה ולהשכילה בזה העניין הנכבד. והוא, שהיא אינה מתה לפי התכלית המשותף באשר מנע ממנה פרי בטן".
(רבי יצחק עראמה)
4. מה עושים כשמתבטלת החגיגה?
רחל הופכת לסמל לדורות. הנביא ירמיהו אומר עליה:
כֹּה אָמַר ה': קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים
רָחֵל מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ,
מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ.
כֹּה אָמַר ה': מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה.
כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.
וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-ה', וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
(ירמיהו)
אין צרה שאי אפשר לספר לה, היא יודעת ושומעת הכל. היא מלמדת על עוצמת ה"כמעט". היא ויתרה שלא על מנת לקבל פרס – על החתונה, על מקום הקבר, וכאשר כבר נולד בן שני – היא נפטרת בלידתו, וכאשר היא כבר נקברת בארץ ישראל – אז לא במערת המכפלה. היא לא מגשימה חלומות במלואם.
הרבנית ימימה מזרחי אמרה על כך את הדבר הבא, לאחרונה: "פגשתי השבוע ילדה מתוקה-מתוקה, ילדת בת מצווה. היה לי שיעור מצולם בקבר רחל ואמרתי להורים שלה, שרצו ברכה, שתבוא לשם ואפגוש אותה. את יודעת מה את צריכה לעשות עכשיו? שאלתי אותה. את נמצאת עכשיו אצל זו שהחגיגה שלה בוטלה. לא כך אמא רחל דמיינה את יום חגה וגם את לא רצית כך את בת המצווה השלך. את רצית חג עצום. ודווקא בחסך הזה ובחסרון הזה אמא רחל עומדת ומבקשת, אחרי שלקחו לה את החגיגה - לא היא ויתרה על החתונה. אביה ויתר בשבילה, אבל במצב הזה היא תגיד: "אני לא רוצה להפסיק להיות טובה. אני לא רוצה שאחותי עכשיו תתבייש. איך את חושבת על אחותך, כשאת בכזו בושה? זה הכוח האדיר להאיר את העולם.
לכולנו בוטלו חגיגות אלה ואחרות בתקופת הקורונה. כולנו במצב לא פשוט והיכולת לבקש שיהיה אור גם למישהו אחר, זו יכולת של אמא רחל. וזה מה שאנחנו צריכים לבקש. דווקא כשקשה לנו , כשחסר לנו, כשבוטלו לנו החגיגות – להאיר לאחרים".
בתקופת הפיגועים באינתיפאדה השנייה, נהרגה הכלה נאווה אפלבאום, יום לפני חתונתה, יחד עם אביה הרב ד"ר דוד אפלבאום. שמלת הכלה שלה הפכה לפרוכת, והיא תלויה עד היום בקבר רחל. חגיגה שהתבטלה – ומגיעה לאימא רחל. יש עוד הרבה דוגמאות לאורך ההיסטוריה, לדמעות ולצער שעם ישראל מתעל לשם, מצטרף לדמעות של רחל, עד ליום בו תפסיק לבכות, כנבואת ירמיהו.
לסיכום, דיברנו על דמות חשובה אחת מהפרשה, ולמדנו ממנה כמה מסרים:
לא משנה מה הרקע שלך.
רחל – נותנת כוח לדורות.
רחל אמנו, את לא רק אמא.
מה עושים כשמתבטלת החגיגה?
תודה רבה, בשורות טובות, שבת שלום.
