"שלום סיון, כאן הדס. זה לא סיפור על תינוק שנולד במלחמה. הוא נולד לפני. לקח לי זמן להעלות את הדברים על הכתב. התינוק המתוק הזה נולד בחג סוכות. לכן ברית המילה הייתה בשמחת תורה, בבוקר. ממש תוך כדי הברית, החלו האזעקות. הכול השתנה.
אומרים שלהורים שבוחרים שם לתינוק יש רוח הקודש. ובכן, בזמן הברית לא ידענו מה קורה בדרום, בקיבוץ בארי, אבל השם שעליו החלטנו מראש, בעלי ואני, היה – בארי. ויקרא שמו בישראל... בארי. באותן שעות שבהן בארי נכנס לברית, קיבוץ בארי נלחם על חייו. סוף והתחלה, מוות וחיים, קשרים נסתרים בין נשמות ולבבות.
ומאז אני ובארי הקטן עוקבים אחרי המתרחש. הגוף פחות כואב, אבל הלב, הלב כואב. ואני רוצה להגיד שנדמה לי שאלה הם צירי לידה של העם שלנו, ממש כמו הכאב שהרגשתי. כאב כזה שאחריו מגיע אור גדול, שאחריו חיים מגיעים לעולם.
אני מביטה בבארי בימים אלה, ומתפללת שצירי הלידה כבר נגמרים, עוד רגע הם כבר מאחורינו, ושנזכה כולנו להיוולד מחדש בחסד, ברחמים ובאמונה".
