רוצה לקבל עדכונים למייל?

נשמח לשלוח לך באופן אישי סיכום שבועי מצוות האתר:

פרשת שלח

סיון רהב מאיר - Sivan Rahav Meir פורסם על ידי ‏‎Sivan Rahav‎‏ הדף סומן בלייק · 22 ביוני 2016 · נערך · לא רק ילדי תימן נחטפו. עוד הרבה חלקים משמעותיים של הזהות שלנו הועלמו במהלך מפעל התחייה המופלא של דורנו. הסיפור אינו רק חשיפת הפרוטוקולים (הלוואי שיימצאו שם כל התשובות, אך זה כלל לא בטוח), אלא כתיבה מחדש של פרוטוקול השיבה שלנו לישראל. סינכרון עדין בין שיבת ציון הסוציאליסטית, האירופאית, לבין מי שעלו לפה כשעל שפתותיהם הפסוקים "עורי צפון ובואי תימן" (שיר השירים) ו"ואשא אתכם על כנפי נשרים" (ספר שמות). במרכז פרשת השבוע, פרשת "שלח", מופיע חטא המרגלים. השורש שלו – יחס לא נכון בין העם לבין התורה לבין הארץ. אי הבנה שזו ארץ טובה מאוד, וחוסר אמונה שיש לנו משימה לבצע בה, ושזה אפשרי. אנחנו נושאים איתנו את החטא הזה אלפי שנים. חטא המרגלים גורם לעם להישאר 40 שנה במדבר, אבל הרב קוק כותב שאנחנו עדיין צריכים לתקן את "זוהמת המרגלים". חטא לא נמחק ולא נעלם עד שלא מתקנים אותו לגמרי. ומהתורה למהדורה – גם הפרשה העגומה של ילדי תימן מוכיחה שאי אפשר לקבור חטאים ופשעים. בוודאי כשמדובר שוב בחטאים שקשורים לעם ולארץ. הם צפים ועולים, גם עשרות שנים אחר כך. צריך לתקן את הזוהמה הזו. לא בטוח שהפרטים על כל הילדים יתבררו, אבל זה ודאי יגביר את תחושת ההקלה, את הצדק ההיסטורי. אבל אם כבר פותחים ארכיונים, אפשר לתקן עוד הרבה יותר – זו הזדמנות מצוינת להזכיר שעולי תימן החטופים, של 48', ממש לא החלו את העלייה משם. כבר ב-1881 יצאו שלוש קבוצות של עולים מתימן לארץ ישראל, להקים מושבות ושכונות בירושלים, יפו, השרון, כפר השילוח ועוד. אולי זוהי בכלל "העלייה הראשונה". עולי תימן האלה הגיעו לכאן עוד לפני הביל"ויים, הרבה לפני הקונגרס הציוני הראשון. לא, הם לא עלו עם כובע טמבל. הם היו חלוצים נלהבים, בפאות תימניות. (בתמונה: צילום של חלוץ תימני על רקע ההתיישבות היהודית בכפר השילוח שהחלה ב-1882)

שקיעה משמאל וסופת ברקים מימין

רוח אחרת

  1. פרשת השבוע היא פרשת "שלח לך", והיא ידועה יותר כפרשת המרגלים. 12 מרגלים נשלחים לארץ ישראל כדי לבדוק אותה, והעם מחכה להם במדבר.
  2. פרשת שלח, משלחת של מרגלים יוצאת לבדוק את ארץ ישראל. רוב המרגלים חוזרים אל העם שמחכה במדבר עם תחזית פסימית וקודרת.
  3. עשרה מתוך השניים-עשר חוזרים עם חוות דעת פסימית ומייאשת: העם לא יצליח לכבוש את הארץ. זוהי תזכורת לכך שהרוב לא תמיד צודק. הוא כמובן קובע בדמוקרטיה, אבל לא תמיד ההכרעה הערכית של הרוב היא הנכונה. הרי אנחנו קוראים את הדברים בארץ שהמרגלים אמרו שאין סיכוי להגיע אליה.
  4. שני מרגלים מציגים אופטימיות: יהושע בן-נון וכלב בן-יפונה. התורה מספרת שהייתה להם "רוח אחרת" ושהם חשבו ש"טובה הארץ מאוד מאוד" וגם "ארץ זבת חלב ודבש". העם כמעט רגם אותם באבנים על הדיבורים האלה.
  5. בסופו של דבר, בגלל חטא המרגלים העם נענש ונשאר במדבר לארבעים שנים של נדודים. כנראה הם לא היו מספיק בשלים ובוגרים, והיו צריכים לעבור תהליך חינוכי ארוך יותר כדי להיכנס לעם. פרשנים רבים כותבים שחטא המרגלים מלווה אותנו עד היום - בקטנות-אמונה, בציניות, בחוסר הכרה בסיפור הגדול והמרגש שלנו.
  6. בסוף הפרשה, אחרי סיפור המרגלים, מופיעות עוד מצוות. בפעם הראשונה התורה מספרת על מצוות הפרשת חלה (שפופולארית כל כך עד היום) ועל מצוות ציצית (ההבטה בציצית היא מעין תזכורת תמידית לערכים הנכונים). כך שאולי הפתרון לחטא המרגלים הוא במצוות הקטנות, בעשייה היומיומית, במטבח (הפרשת חלה) ובבגד (ציצית), כדי להכניס את הערכים האלה אל תוך חיינו, באופן מעשי.

 

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.