1. פרשת השבוע היא פרשת ואתחנן, הפרשה השנייה בספר דברים.
2. בפרשה מופיעים שני טקסטים מכוננים – גם פרשת "שמע ישראל" וגם עשרת הדברות.
3. משה חוזר השבוע על עשרת הדברות, ומזכיר שלא משנה כמה יטולטל העולם – יש ערכי יסוד, יש מצפן: כבד את אביך ואת אמך, לא תגנוב, לא תנאף. אינספור פעמים לאורך הדורות ינסו לכרסם בעקרונות הבסיסיים האלה, אבל בשבת נקרא שוב בעשרת הדברות על חשיבות השבת ועל המלחמה בעבודת אלילים.
4. מייד אחר כך מופיעים עוד פסוקים מכוננים – "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלוֹקֵינוּ, ה' אֶחָד". הפסוקים האלה ייאמרו עוד מיליארדי פעמים מאז, אבל זוהי הפעם הראשונה שהם נכתבים כך בתורה.
5. לשבת הזו יש גם שם מיוחד – "שבת נחמו". זה השם של השבת שמגיעה אחרי תשעה באב, וקוראים בה הפטרה עם מילות נחמה של הנביא ישעיהו שמתחילה במילים "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי".
6. יש הרבה דברים שאנחנו יודעים בשכל, אבל מתקשים להפנים ולהכניס לתוך הלב. משה רבנו עומד בפרשת השבוע מול העם ואומר: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹוקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד".חכמינו מסבירים שיש לדעת, ויש להשיב אל הלב. להפנים. להפוך את האמונות לדברים מעשיים שאנחנו חיים לאורם. לחבר בין השכל הקר לבין עולם הרגש. מדיאטה ועד תורה ומצוות, זהו אחד האתגרים הכי קשים שיש.
7. בפרשה מופיע לראשונה גם נושא התשובה, היכולת לשוב ולתקן.
8. בכל מזוזה כתובות על קלף שתי פרשיות מתוך התורה: "שמע ישראל" ו"והיה אם שמוע". בפרשות האלה עצמן, נכתב שצריך קודם כל לשים את דברי התורה על הלב – ורק אז לכתוב אותם במזוזה: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ... וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ." המזוזה היא מעין תמרור. בכל פעם שנכנסים לחדר היא שם, מזכירה לנו מי אנחנו ומה ערכינו. הרמב"ם כותב זאת בצורה נפלאה: "חייב אדם להיזהר במזוזה, מפני שהיא חובת הכול תמיד, וכל זמן שיכנס וייצא – יפגע (יפגוש) בייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא, ויזכור אהבתו, וייעור משנתו ושיגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו, והולך בדרכי מישרים".
9. הכותרת של ספר דברים שהתחלנו לקרוא בשבוע שעבר הוא האתגר של כולנו: להיזהר מאוד לא לשכוח את העיקר. אין לשון חריפה יותר של אזהרה מאשר מילותיו של משה רבנו בפרשת ואתחנן: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד". ומהי הסכנה ממנה אנחנו חייבים להישמר כל כך? "פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ". הרב נתנאל אלישיב כותב בספרו "דברים טובים" שהפסוק הזה הוא-הוא הסוד של כל ספר דברים: משה רבנו נחוש להיאבק בנטייה הכל כך אנושית שלנו, לשכוח את מה שקדוש ויקר לנו בגלל חיי היומיום, בגלל השגרה השוחקת, בגלל אינסוף סיבות ותירוצים.
אקטואליה לפרשת השבוע: לכל השיעורים וכל דברי התורה לפרשת השבוע, מאת סיון רהב מאיר.