רוצה לקבל עדכונים למייל?

נשמח לשלוח לך באופן אישי סיכום שבועי מצוות האתר:

נאום בטקס קבלת תואר לשם כבוד, מרכז שלם, תשפ"ב

דוקטור לשם כבוד המרכז האקדמי שלם סיון רהב מאיר

שלום לכם, ערב טוב. תודה רבה.

 

"אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה". הפסוק היפה נכתב על ההזמנה שקיבלנו ממרכז שלם לערב הזה. זהו האדם ששלמה המלך, החכם מכל אדם, משבח בספר משלי: האדם שמצא חכמה והפיק תבונה. 

 

אני רוצה לשתף בשתי עצות טובות שקיבלתי בתקופה האחרונה משני אנשים מלאי חכמה ותבונה. רעיונות שעזרו לי בתקופות מאתגרות, רעיונות שמנחים את העשייה שלי, ואולי יעוררו השראה גם בכם.

 

הראשון הוא נתן שרנסקי, יו"ר הסוכנות לשעבר. ראיינתי אותו ואת אביטל שרנסקי בריאיון בלעדי, ראשון שלהם, כשלושים וחמש שנים אחרי שהוא שוחרר מהכלא הרוסי. ישבתי מולם בביתם בירושלים במשך שעות ושמעתי לראשונה את הסיפור הכל כך מפורסם, מפיהם של גיבורי הסיפור עצמם. איך גילו שהם יהודים בימי השלטון הקומוניסטי, איך התחתנו בחתונה יהודית סודית ובלתי-חוקית, איך אביטל עלתה לארץ וחשבה שתחכה לנתן שבועיים-שלושה ובסוף חיכתה לו 12 שנים. איך שרנסקי נעצר, הואשם, הורשע ונשלח לכלא. איך היא נלחמה בחוץ למענו, ואיך הוא נלחם בפנים על שפיותו. 

בתום הריאיון המרתק, על המאסר והשחרור, על הסיפור ההירואי, שאלתי שאלה אחרונה. למה אתם מתראיינים כעת? איך שרנסקי, שמתראיין רבות, שכנע גם את אביטל לדבר ככה עם התקשורת? מה הסיבה?

והנה, בדיוק ערב נסיעה לשליחות משפחתית שלנו לארצות הברית, התשובה שקיבלתי הפכה לעצה שלקחתי איתי אל השליחות:

"אני מתראיין כדי שכל יהודי שיראה את הכתבה הזו שלך, בארץ ובחו"ל, יידע שהוא יותר גיבור ממני".

לא הבנתי. איך הצופים בכתבה יכולים להיות יותר גיבורים ממנו? מישהו פה בילה פעם לילה אחד בכלא הרוסי? חקירת ק.ג.ב. אחת? איך אנחנו יכולים להיות יותר גיבורים ממך?

והוא הסביר: בכלא היה לי קשה פיזית, אבל קל מבחינה מנטלית, רוחנית, השקפתית. ידעתי היטב שאני מייצג את הטוב המוחלט, והם – את הרוע המוחלט. ידעתי מי אני ומה ערכיי ונלחמתי ללא ספק ופקפוק. מהרגע שיצאתי מהכלא, התחלתי להתבלבל. העולם הזה מבלבל. מפתה. הכל פתוח. כל המוצרים שבעולם וגם כל הרעיונות. לא צריך לבחור, לא צריך להתחייב. אם פעם יהודי הוגדר על ידי מי שרדף אותו – פרעה, היטלר, המן, אחשוורוש, נבוכדנצר, אנטיוכוס ועוד רשימה ארוכה של רשעים – הרי שהיום לא רודפים אותנו כמעט. להיפך, ברוב העולם שמחים שניטמע בהם. הכל אפשרי, וזה הדור הראשון שבו אף אחד לא מכריח ולא כופה. זה גם הדור שבו ההתבוללות היא הגבוהה ביותר, הוא הוסיף.

 

עם הרעיון הזה הגעתי לקמפוסים בארצות הברית, קולג'ים, בתי ספר, קהילות, ארגונים, ובכל מקום אמרתי להם שהם גיבורים. זה לא אני אומרת, זה אסיר ציון שישב בכלא כעשור אומר לכם שאתם גיבורים יותר ממנו. כל מעשה קטן של זהות והזדהות, של אמירה חד-משמעית בעולם שבו כל האופציות פתוחות – הוא גבורה. בעולם הפתוח והליברלי והמזמין, אם אתה דבק בערכים שלך, יודע מי אתה, מאין באת ולאן אתה הולך, נאמן לזהות היהודית שלנו ולסיפור המשותף הגדול שלנו – אתה גיבור יותר משרנסקי.

אבל אז, בשיא מסע ההרצאות, הגיעה הקורונה. העולם קפא. מצאנו את עצמנו נמלטים מניו-יורק, שהייתה מוקד תחלואה, עם אינספור הרצאות וטיסות ואירועים שבוטלו, ואנחנו בחזרה בארץ, בבידוד, בסגר, ו-בזום.

אחת משיחות הטלפון הראשונות מהרגע שנכנסו לבידוד היתה מלונדון, ממשרדו של יונתן זקס ז"ל. השיחה הובילה לאחד ממשדרי הזום הראשונים והגדולים בקורונה. שמחת חג הפסח, מיד אחרי ליל הסדר המכונה לילה הסגר, ערכנו זום עולמי בהשתתפות הרב זקס, ישי ריבו ואני. עשרות אלפים מכל העולם צפו, והשתתפתי במשדר כשבתוכי חוסר ודאות ואני מחפשת תשובות.

שרנסקי אמר לי מה לומר בקמפוסים לסטודנטים אמריקאים, אבל מה לומר לעצמי, כאן ועכשיו, סגורה 24/7 רק עם המשפחה הגרעינית, כשלא ברור מה הנגיף המבהיל הזה עוד יעולל לעולם?

 

זה מה ששאלתי את הרב זקס, בין שיר לשיר של ריבו. הרב זקס נפטר מאז לצערנו, זו הייתה השיחה האחרונה שלנו ואולי גם סוג של צוואה שלו לכולנו:

"פנימיות", הוא ענה. "אחרי כמה עשורים שבהם התנועה שלנו הייתה החוצה – לטוס, לנסוע, לכבוש, להגיע עד לחלל – עכשיו קיבלנו שיעור שבו כולנו נדרשים להתכנס פנימה, לחיות בין המטבח לסלון".

 

האנושות נדרשת לעצב את הפנימיות שלה. אין בתי קפה, אין בתי קולנוע, אין טיסות, אין מלונות, אין קניונים, כל מה שהסיח את דעתנו מעצמנו, כל מה שבו בזבזנו כסף אבל לא הפעלנו את השכל, הכול סגור.

בתי הספר סגורים. בתי הכנסת סגורים. כלומר, זה זמן לעבוד מחדש על המשפחה, על התפילה, הכל כאילו עובר איזה "ריסטארט" עולמי, חוזר אל המקור, אל אבני היסוד.

עבורי זו הייתה עצת זהב. נדמה לי שבניית פנימיות, אישיות, עמוד שדרה ערכי יציב, עוגנים בנפש שלנו – זו עדיין משימת השעה.

 

מול ילדים שסופרים לייקים, מול מבוגרים שסופרים לייקים, מול עולם בו שואלים נער מה הוא רוצה להיות והוא עונה "מפורסם" ואפילו לא חושב באיזה תחום – השקעה בנפש פנימה נשמעת כמו הדבר הכי הכרחי.

 

אגב, כמה אנשים פה בקהל בדקו משהו בסלולרי בזמן שדיברתי? תרימו יד, אל תתביישו, זה בסדר... העליתם סטורי? גללתם על הפיד? התעדכנתם מה שלום הפוסט שהעליתם מוקדם יותר? מה, הייתי כל כך משעממת? זה בסדר, גם אני הייתי עושה כך לו אתם הייתם מדברים פה על הבמה... העולם כולו מפתה אותנו כל הזמן לצאת החוצה, ואנחנו – חייבים להשקיע גם בפנימיות. 

 

האם כל יהודי העולם מפנימים את המסר של שרנסקי? האם הם מבינים שזו גבורה להילחם היום על יהדות, על ציונות, על זהות?

האם כולנו מפנימים את המסר שלמד הרב זקס מהקורונה? האם אנחנו מחזקים את האישיות, הפנימיות, היסודות?

 

בערב שכותרתו "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה", כאן במרכז האקדמי שלם ששואף להעמיק דעת וידע, אלו הן שתי עצות שלי, לכולנו.

 

אלה גם שני המסרים שמובילים אותי בתכנים התקשורתיים שאני מייצרת:

ראשית, גיליתי אחרי שנים ככתבת חדשות שהציבור דורש זום אאוט: את הסיפור הרחב שלנו, הגדול, המשמעותי, זה שעליו דיבר שרנסקי. בשלב מסוים הפסקתי לרדוף אחרי ח"כים במסדרונות הכנסת, ונדמה לי שגם הצופה מאס באינפורמציה בלבד, בפושים, ב"סערות" המתחלפות. הוא רוצה הקשר, פשר, עומק, משמעות. 

 

ויש גם צמא גדול לזום אין, כמאמר הרב זקס, לתכנים שנוגעים בנפש פנימה. גיליתי בתוך מהומת הפיד שרעיון חינוכי אחד של רש"י, שאמירה מהותית של הרבי מלובביץ' או של נחמה ליבוביץ' על פיתוח האישיות שלנו, תיקון המידות, שיפור המעשים – כל אלה מעניינים יותר ממבזק שלא יהיה רלבנטי מחר. 

 

אז תודה על הכבוד וההוקרה. תודה לעמיתיי המכובדים לפרס. תודה לבני משפחתי – ידידיה, הילדים, וההורים שלנו שמלמדים אותי הרבה חוכמה ותבונה, מתוך החיים עצמם. תודה לצוות הנפלא שעובד איתי יומם ולילה, בארץ ובעולם. 

 

יכולתי לסיים כאן, אבל זהו יום הולדתי. ל' בסיון. יופי של מתנת יום הולדת ארגנתם לי, אולי אקח את הגלימה והכובע הביתה, מה אתם אומרים? הילדים יקשיבו לי יותר?...

 

אומרים שיום הולדת הוא יום שבו "מזלו של אדם גובר" והוא יכול גם לברך אחרים. אנחנו נכנסים כנראה לתקופת בחירות חמישית. אני מברכת אותנו ששני הרעיונות האלה ילוו אותנו במהלכה – שלמרות כל רעש הקמפיינים נדבק בסיפור הגדול והמשותף שלנו, ושלמרות כל רעש הקמפיינים נמצא זמן לפיתוח נפשי, אישי, פנימי. תודה רבה לכם. בשורות טובות.

 

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.