הכל מתפרק, הכל מתחבר

1.

"הכל מתפרק". זה היה הרושם של מי שעקב השבוע אחרי החדשות הפוליטיות. "הכל מתחבר". זה היה הרושם בבית משפחת הרב אורי זוהר, בשבוע שחלף מאז שנפטר. כל כך הרבה מעגלים נסגרו בשבוע הזה, כל כך הרבה חוטים שנפרמו – נקשרו מחדש.

ובכל זאת, נדמה לי שבחסות האבל הלאומי בכל המגזרים, סיפרנו לעצמנו גם כמה שקרים השבוע:

אורי זוהר לא היה "גשר בין העולמות", כפי שאמרו רבים. הוא לא בא לפאנלים של פיוס ולימי עיון על אחדות. מי שמגיע לשם בדרך כלל כבר די מסכים מראש על רוב הדברים. זוהר היה חרדי ליטאי ומחמיר מאוד, כמעט חד-פעמי באורח חייו הסגפני והתובעני. אבל באותה מידה, הוא היה קיצוני גם באהבת ישראל שבו, באכפתיות כלפי חבריו מהעבר, שגם הם היו קיצוניים בחילוניותם לפעמים. זה מודל שחשוב להכיר ולפתח: איך לחיות במחלוקת עמוקה ולהמשיך לשמור על קשר. להמשיך לאהוב.

ועוד עניין: אולי נוח לנו לחלק את העולם באופן פשטני לחוף מציצים מול מאה שערים, אבל היום היהדות היא חלק מעולם הזוהר. סלבז שמניחים תפילין ונוסעים לאומן ושרים פיוטים לא היו אז, בשנות השבעים. בימינו גם כמעט לא חוזרים בתשובה במסלול אורי זוהר, בנטישה חדה ומהירה. גם בעולם החרדי, היו מדריכים היום את זוהר הצעיר באופן מתון ומדורג יותר, אולי אפילו בלי לעזוב לחלוטין את עולם היצירה. דמויות כמו אביתר בנאי או צבי יחזקאלי משקפות טוב יותר את הדור החדש הזה של בעלי התשובה.

זוהר עצמו, באופיו, רצה כמובן בהתנתקות המוחלטת, בצלילה לעולם התורה, אבל חוזרים בתשובה רבים אמרו השבוע שהוא לא היה עבורם מודל לחיקוי מדויק, אלא יותר השראה. הם רוצים לגור בבית צמוד קרקע, לא בדירת חדר על חדר.

נקודה אחרונה שפוספסה לחלוטין לאורך השנים היא עבודת המידות והתיקון העצמי. זה אולי העיקר. 45 שנים של עמל, שיפור, ליטוש. בהלוויה סיפר בנו, שלום, שבכל פעם שאביו כעס וצעק – הוא תרם 500 ש"ח לצדקה, עד שהצליח להתגבר על המידה הרעה הזו. יהורם גאון עלה מיד אחרי ההלוויה לבית המשפחה, לספר איך הרב אורי צלצל אליו לאחרונה והתנצל על משהו שקרה לפני יותר משישים שנה, בלהקה הצבאית. "אמרתי לו שאני מוחל לו, והוא נרגע", אמר גאון. "אבל לא אמרתי לו כמה נפעמתי מחשבון הנפש הזה שלו".

2.

עכשיו אל שתי יוזמות נשיות מפתיעות:

ל"ג בעומר כבר חלף, אבל עכשיו אפשר לספר מה עשתה אז ראש עיריית בית שמש עליזה בלוך. בעוד שסגן השר מתן כהנא נאלץ להתנצל על כישלון תוכנית מירון תשפ"ב, שהושקה בקול רעש גדול וקרסה, בלוך פעלה בשקט, והצליחה בגדול.

ההילולה המרכזית השנה בל"ג בעומר לא הייתה במירון, אלא בבית שמש. למעלה מ-20 אלף בני אדם התקבצו שם לאירוע שהוביל הרב אלימלך בידרמן, שנחשב לדמות ייחודית ואהובה במגזר החרדי וגם מחוצה לו. עיריית בית שמש ומשטרת בית שמש פעלו בתיאום עם אנשי הרב בידרמן. לא בהורדות ידיים, אלא בנתינת ידיים. ברחבה הגדולה שהוכשרה לקראת האירוע רקדו לאורך הלילה תושבי העיר וגם אורחים מבחוץ. חסידים, ליטאים, כיפות סרוגות, אמריקאים.

בלוך אמרה לי השבוע: "עם תיאום ועם כבוד אפשר לעשות הכול לפי חוק, לפי כל הנהלים, בבטיחות". אתרי האינטרנט החרדיים כבר דיווחו על "מעמד היסטורי", שבטח רק יגדל בשנים הבאות.

והנה עשייה נשית נוספת: השבוע כוסתה הארץ בשלטי חוצות שהכריזו – "זה היום שלך". ועוד שתי מילים מסקרנות נכתבו שם: "שעשני אישה". גוגל מוביל את מי שמתעניינת לאתר שעוסק בתחום שעד היום ממש לא נידון בפומבי – טהרת המשפחה, טבילה במקווה.

פעם הדברים האלה נלחשו מסבתא לאימא לבת. היום זה אחרת. ברכי שילת ורותי לבייב-יליזרוב, שתי חב"דניקיות נמרצות, עומדות מאחורי הפרויקט. הרבי מלובביץ' עצמו אמר בשעתו שבימינו, לא רק היצר הרע צריך לשווק את עצמו בכל הכלים החדשניים. גם היצר הטוב צריך להשתמש בהם. לפרסם גם דברים שעד היום הצניעות הייתה יפה להם.

הגעתי השבוע לערב ההשקה של המיזם, בביתה של רותי בסביון. נשים שלא מוגדרות דתיות שמעו, חלקן לראשונה, על מנגנון הזוגיות היהודי הנצחי הזה. ההרגל הורס את הזוגיות, הסבירו ברכי ורותי, וההלכה מציגה פורמט אחר: ליצור געגוע, ליצור ריחוק וקרבה, בתוך הבית פנימה.

בדרך חזור הביתה ראיתי באיילון, כרגיל, מודעות ענק מחפיצות, ולצידן גם את המודעה החדשה שלהן.

3.

פרשת השבוע, פרשת "בהעלותך", מלאה בתלונות. העם משועמם, לא מרוצה, המסע במדבר נתקל במשברים ובכישלונות.

רוחמה ווגל, מנהלת תיכון אמי"ת אורי במעלה אדומים, כתבה השבוע לקהילת בית הספר מכתב לקראת החופש הגדול. לא, זה לא מסע של ארבעים שנה במדבר, אבל זה מסע ארוך של חודשיים, שגם בו קל ליפול ולסגת. היא הקדישה את הדברים לזכר תלמידת בית הספר, אלה אור, שנספתה באסון בנחל צפית.

"בעוד שבוע נצא לחופש הגדול, לחודשיים. הזמן הוא המשאב היקר ביותר שיש לנו בחיים. זו המתנה הגדולה ביותר שקיבלנו, מתנה שווה לכל בני האדם. יממה בחייו של אילון מאסק, האיש העשיר בעולם, ויממה בחייו של אחרון הקבצנים המחפש מזון בין פחי האשפה, אורכת 24 שעות בדיוק. הדקה היא אותה דקה.

שאלת השאלות של החיים היא מה עושים עם הזמן. כיצד מתיידדים איתו והופכים אותו לשותף נאמן ולא בוגדני. 'הזמן קצר והמלאכה מרובה', כתבו חכמינו במסכת אבות. אלה אור ז"ל, תלמידתנו שנספתה לפני 4 שנים בנחל צפית, ניסחה את המסר הזה מחדש בסטטוס שלה, וכך ניהלה את חייה: 'הזמן קצר והאהבה מרובה'.

נסו לנהל את החופש הגדול לפי המסר הזה. להפוך את החודשיים האלה לימים של אהבה. ימים של אהבה למשפחה, סוף סוף יהיה לנו זמן להשקיע בסבא ובסבתא, באחים הקטנים, ובעיקר בהורים. ימים של אהבה לחברה ולמדינה, בהתנדבות, בתנועת הנוער, בעשיית חסד עם חלשים. ימים של אהבה לארץ ישראל, בטיולים ברחבי הארץ. ימים של אהבה לתורה, לספרים שלא הגענו אליהם כל השנה וללימוד אמיתי בלי מבחנים. ימים של אהבה לגוף ולנפש, בהשקעה בבריאות, באכילה נכונה ובפעילות גופנית.

יש לנו כל כך הרבה אהבה לתת ולקבל, והזמן קצר. ואם לא עכשיו, בחופש הגדול, אימתי? אלה ז"ל כנראה הרגישה, בתת מודע, שזמנה קצר. החודש הייתה צריכה לחגוג יום הולדת 22. הלוואי ונלמד ממנה לחיות באמת בתודעה שהזמן קצר, והאהבה מרובה.

שימרו על עצמכם, רוחמה".

הסטטוס היהודי

"לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה'" (הנביא זכריה, מתוך ההפטרה שקוראים בשבת)