רוצה לקבל עדכונים למייל?

נשמח לשלוח לך באופן אישי סיכום שבועי מצוות האתר:

על מניין קטן וחשוב | טור פרשת השבוע בידיעות אחרונות

שבת חול המועד סוכות תשפג
ברכת כהנים בירושלים השבוע, המתנדבים בשלוותה במוצאי יום כיפור, סוכות, שמחת תורה

1.
ביום רביעי, לקראת חצות, יצאתי מהאולם הצפוף לרחוב קינג ג'ורג'. למעלה משבע מאות איש נשפכו החוצה לרחוב אחרי הופעה מעולה של יובל דיין ב"היכל שלמה", עוד כשבע מאות יצאו מבית הכנסת הגדול מהופעה של חדווה לוי. המשכתי ברגל לעבר שוק מחנה יהודה ושם אנשים עמדו בתור, כי לא היה מקום פנוי אחד במסעדות הרבות, שלצידן הוקמו גם סוכות לחג. שאלתי קבוצה גדולה אחת מאיפה היא, וקיבלתי תשובה מדגמית: נהריה ומצפה רמון. המשפחה הזו החליטה להיפגש באמצע, בירושלים. הם התחילו בברכת כהנים בכותל, בבוקר, עם חמישים אלף איש, נהנו לאורך היום מהמון פעילויות ועכשיו אחרי שיגיע סוף סוף תורם במסעדה, הם חוזרים צפונה ודרומה. בשכונת שערי חסד הסמוכה הרגשתי שאני צריכה דרכון כדי להיכנס. כולם אמריקאים. אלפי תיירים יהודים הגיעו סוף סוף לארץ לחגים אחרי הקורונה, והם גודשים את הרחובות יומם ולילה. ממש במקביל, לסלולרי שלי התחילו להגיע תמונות של זיקוקים ומעצרים, פחות מקילומטר בקו אווירי. קיבלתי גם פוש: "ירושלים בוערת". הסתכלתי מסביב והיא באמת בערה, מאנרגיות חיוביות. אלה וגם אלה תמונות מירושלים השבוע. זה היה אחד השבועות המתוחים בה, אבל גם אחד השמחים והרווחיים.

2. ביום כיפור, שבו אמורים לכפר על חטאים, עשיתי פה בשבוע שעבר חטא קטן נוסף. סיפרתי בהתלהבות על תפילת יום הכיפורים של קהילת "ראש יהודי" בכיכר דיזנגוף בתל־אביב, שאליה הגיעו למעלה מ־2,000 איש. האירוע סוקר ושודר בארץ וגם בעולם, אבל במהלך השבוע קיבלתי תגובות שאיפסו אותי קצת.

"גם את יום כיפור צריך לבדוק לפי רייטינג ולספור כמה הגיעו ואיך זה מצטלם?", כתבה לי מישהי, ששיתפה שהיא התפללה עם סבתה המבוגרת בבית כנסת קטן בשכונה בדרום תל־אביב, ולכן לא הגיעה לכיכר. בהמשך פנו אליי מארגניהם של עוד מניינים רבים וטובים, יקרים וחשובים, שהתקיימו בקיבוצים ובמושבים, בבסיסי צה"ל ובמתנ"סים, באולפני קליטה לעולים ובבתי אבות, ובכיכרות של ערים כמו כרמיאל או הוד־השרון. מה לעשות, להעלות רחפן מעל המזרקה של דיזנגוף (ששבתה גם היא ביום כיפור) זה יותר ויזואלי ויותר ויראלי.

ואז דיברתי עם המתנדב מילטי לוינסון, שהשתתף במניין הכי רחוק מזה שאני הייתי בו. מניין יום כיפור, לראשונה אי פעם, במרכז לבריאות הנפש שלוותה. ורד מזומן-אביעד הקימה לפני כחצי שנה את קואליציית הארגונים הדתיים למען בריאות הנפש. מניין ראשון נפתח אז בפסח בגהה, ועכשיו גם בשלוותה ובאברבנאל.

מילטי, שגם השבוע התקשה להירגע מהחוויה, ביקש להפנות אלומת אור למניין הזה, שמתקיים לכאורה בחצר האחורית של ישראל, וסיכם כך: "הרבה חומות של בירוקרטיה היה צריך לשבור, כדי לתת למטופלים לקיים יום כיפור אמיתי. עשינו היסטוריה, בתקווה שהתקדים הזה ישנה את הפרוטוקולים בכל המרכזים לבריאות הנפש. אני אחד שלא מראה את הרגשות שלו, אבל היו רגעים שבהם לא יכולתי לעצור את הדמעות".

בתפילת שחרית, הוא מספר, הם עשו הפסקה קצרה ונכנסו עם ספר התורה למחלקת הילדים הסגורה. הם רקדו ושרו איתם, וראו שמחה על פניהם. מטופלים רבים התרגשו לומר את תפילת ה'יזכור' על יקיריהם שנפטרו. "אני, שנמצא בשנת אבל על אבי", אומר מילטי, "מצאתי את עצמי אומר את התפילה הזאת עשרות פעמים עם אנשים, עוזר למי שלא מכיר את המילים, ורואה שהדבר מביא להם שלווה".

אדם מבוגר ביקש להחזיק את ספר התורה, ולא עזב אותו במשך כל יום הכיפורים. שני מטופלים שהם כוהנים בירכו את ברכת הכוהנים בהתרגשות. "הייתה באוויר תחושה של חום וחמלה. החדר הקטן שהכינו לנו לא הספיק, ולמעשה חדר האוכל הפך לבית כנסת. את 'אבינו מלכנו' של סוף תפילת נעילה שרנו לאט, ולא רצינו שהרגעים האלה יסתיימו".

יותר מ־20 מתנדבים שהו בשלוותה ביום הקדוש. למחרת אורגנה להם שיחת זום עם פסיכולוגית, כדי לעכל ולעבד ולהסיק מסקנות. אבל במקביל, למחרת יום הכיפורים, דיווח הצוות של שלוותה על שיפור משמעותי אצל חלק מהמטופלים. הם היו שמחים יותר, מלאי תקווה ומשמעות. עכשיו מתחילים לתכנן שם הקפות שניות, במוצאי חג שמחת תורה.

שאלתי את ורד מזומן-אביעד למה חשוב לה כל כך להנכיח את החיים הדתיים בתוך המוסדות האלה. מתברר שהיא גרה בפדואל, בתה הצעירה עברה כבר כמה אשפוזים, והיא חשה בכל פעם עד כמה המסגרת החילונית שבה היא מאשפזת אותה, רק מוסיפה לקושי. את התשובה היא המשיכה בסיפור הבא: "נתן מאיר איבד את רעייתו דפנה מאיר בפיגוע נורא. חבר אחד ראה אותו מגיע לסליחות באותה שנה ואמר לו: 'נתן, אחרי מה שעברת, אתה הולך לבקש ממנו סליחה?'. נתן ענה לו: 'תגיד, גם את זה אתה רוצה לקחת ממני? את הקשר הזה? אתה רוצה שאשאר גם בלי זה?'. זה מה שאני אומרת לעצמי. הבת שלי מתמודדת נפש. אז גם את אלוקים, את השבת ואת התפילה ניקח ממנה?".

3. למי ששוב הלך לאיבוד ברצף של שבת־חג־שבת, הנה מפת דרכים:

• השבת הקרובה היא שבת חול המועד סוכות. אין בה פרשת השבוע, לא קוראים בה שום פרשה, אלא קריאה בתורה שמוזכר בה גם חג הסוכות.
• גם בשבת הזו אוכלים ונמצאים בסוכה, אבל לא מקיימים את המצווה של נטילת ארבעת המינים.
• יש הנוהגים לקרוא בשבת הזו את מגילת קהלת שכתב שלמה המלך, שמלאה בדברי מוסר וחוכמה.
• במוצאי שבת - הושענא רבה. הרבה מנהגים ותפילות יש ביום הזה, ונהוג ללמוד בו תורה כל הלילה. ברחבי הארץ מתקיימים שיעורים ואירועים רבים.
• ביום ראשון - ערב חג שמחת תורה. החל מיום ראשון בערב ועד שני בערב חוגגים את שמחת תורה, בהקפות ובשמחה בבתי כנסת. ביום הזה קוראים את הפרשה האחרונה בתורה ("וזאת הברכה") ומיד מתחילים מחדש, מפרשת בראשית.
• במוצאי שמחת תורה נהוג לערוך הקפות שניות. לצאת עם ספרי התורה אל הרחוב, לאירועים חגיגיים פומביים.
• וביום שלישי - אסרו חג. ואז - אחרי החגים שמח.

כיתוב תמונה: ברכת כהנים בירושלים השבוע, המתנדבים בשלוותה במוצאי יום כיפור, סוכות, שמחת תורה.

 

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.