רוצה לקבל עדכונים למייל?

נשמח לשלוח לך באופן אישי סיכום שבועי מצוות האתר:

איך חוזרים ללימודים?

1.

דיברתי השבוע עם לא מעט הורים, מורים ומומחים. הנה שלוש המלצות שהם כולם מסכימים עליהן, לקראת פתיחת שנת הלימודים השבוע:
ראשית, למצוא פתרון טוב יותר לכיתות ה' ומעלה. אם הייתי מספרת לכם לפני שנה שהמדינה תבקש מילדים בני 10 להישאר כל היום מול המחשב לבד בבית למשך שלושה ימי לימוד בשבוע, הייתם חושבים שזו טעות. עם כל הכבוד לנסיבות המורכבות, לא יכול להיות שזה הפתרון שאליו הגענו. כיום, לחשוב מחוץ לקופסה זה אומר לחשוב מחוץ לכיתה: שילכו למוזיאונים, לפארקים, שילמדו בגן ציבורי, שקבוצות קטנות ילמדו יחד בבתים של ילדים, בהשגחה הורית. לא יכול להיות שאנחנו מציעים להם שנת לימודי טיקטוק רצופה, בגיל כה צעיר ורגיש שבו הם כל כך צריכים התפתחות אנושית, רגשית, חברתית.
שנית, סינון מחשבים. משום מה זה נחשב עניין "של דוסים", אבל למה לאמלל ילדים קטנים בכל המגזרים, ולאפשר להם להגיע בהקלקה אחת למחוזות מסוכנים כל כך? אם לילד עד גיל תשע אסור לחצות לבד את הכביש, איך מותר לו להיחשף לכל הרוע והניצול שיש לעולם להציע? חברות כמו "רימון", "נטספרק" או "נתיב" מאפשרות לא רק להימנע מתכנים שאנחנו לא רוצים שילדים יגלשו אליהם, אלא גם להגביל את שעות הגלישה. עם יד על הלב, כשאבא ואימא יוצאים בבוקר לעבודה, האם הם רגועים להשאיר את הילד כל היום מול מחשב?
ושלישית – אנחנו המורים של ילדינו השנה. כבר אי אפשר לשגר אותם בבוקר לבית הספר ולקבל אותם בחזרה אחר הצהריים. הקורונה שינתה את הכללים גם כאן. יותר ממה שהם ילמדו השנה בספרי הלימוד, הם ילמדו מאיתנו, מההתנהגות שלנו, מההתמודדות שלנו עם המשבר. הם יזכרו לנצח איך ההורים הגיבו למצבי לחץ, איזו אווירה הייתה בבית, האם צרבנו את זה בזיכרון כתקופה כיפית ומאתגרת או שידרנו היסטריה ודכדוך. יותר חשוב ממה שלומדים בזום – זה ללמוד איך אימא מגיבה כשהזום מתנתק בפעם השלישית ברבע שעה.

2.

איך נתניהו רוצה להיכנס לדפי ההיסטוריה? נדמה לי שהתשובה לשאלה הזו תקבע איך תיראה התקופה הקרובה. זו לא השאלה אם יכהן יותר או פחות, אלא מה יותיר אחריו. זו יכולה להיות שעתו הגדולה ביותר או שעתו הקטנה והקטנונית. לא ברור לי למה הוא בוחר כעת באופציה השנייה.
זו לא העת להשתלחות בבנט ובשקד, זו העת להכניס אותם כבר לקואליציה. זו לא העת לא לתת גיבוי נחרץ לרוני גמזו, זו העת ללכד את כל הממשלה מאחוריו. ובעיקר, זו לא העת להתייחס ככה לגנץ. הרי גנץ לא באמת מסכן אותו כעת מבחינה פוליטית. אם יהיו בחירות רביעיות, בכלל לא בטוח שירוץ. אז למה להשקיע כל כך הרבה מאמץ ולהילחם בכל מיני "אויבים" – מה"תקשורת" ועד ה"שמאל" – ולא להילחם ביחד באויב האמיתי, הקורונה?
היו מחלוקות שבאמת קרעו אותנו מבפנים. ההתנתקות, למשל. זה אתגר שלא כל אומה יכולה לעמוד בפניו. גם הסכמי אוסלו ורצח רבין. אלה היו זמנים שבהם העם הזה אכן היה מפולג, משוסע. אבל הפעם? הפעם אין באמת מחלוקת. על מה בעצם אנחנו רבים כל היום? הרי רוב הסוגיות הבוערות, רוב הדאגות והתקוות כעת, הן משותפות לכולם – בריאות, חינוך, כלכלה. החיים עצמם. על זה אנשים חושבים כשהם הולכים לישון בלילה וכשהם קמים בבוקר. מצביעי נתניהו ושונאיו, דוברי ערבית או רוסית, תושבי בית שאן ותושבי ניר דוד – זה לא משנה. הווירוס הזה לא בודק איזה פתק שמת בקלפי, והמשבר הכלכלי לא פוסח על עדות ומגזרים.
לכן מה שאנחנו רואים עכשיו כל כך כואב לרבים מאיתנו. בשלוש מערכות הבחירות, פרסומאים קיבלו כסף כדי לסכסך בינינו. עכשיו זה בחינם.
אין חיסון לקורונה, אבל יש תרופות מרגיעות ומקלות – סולידריות, ערבות הדדית, רוח טובה, אופטימיות, יצירתיות, גמישות.
זו יכולה להיות שעתו הגדולה של נתניהו, וכתוצאה מכך זו יכולה להיות גם שעתנו הגדולה.

3.

זו הפרשה שמכילה הכי הרבה מצוות מכל פרשות השבוע. פרשת "כי תצא", כוללת לא פחות מ-74 מצוות. כלומר, יותר מעשרה אחוז מכל התרי"ג (613) – מופיעים השבוע. הפרשה עוסקת בשלל תחומים שונים ומגוונים בחיינו: מלחמה ולשון הרע, גירושין וריבית, חקלאות וקבורה, מסחר וציצית.
אני רוצה להתעכב על שלוש מצוות שמופיעות בפרשה, ובדרך כלל לא זוכות לתשומת לב. אף אחד לא מפגין בגללן, אף אחד לא יוזם משבר קואליציוני. אלה דברים שביומיום לא נחשיב דווקא אותם כמצוות, אבל התורה מקדישה להם השבוע מקום רב:
* "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ" – בחנוכת בית נהוג לקבוע מזוזה, לא מעקה. מי מתייחס ברצינות למעקה של בית? אנחנו לא רגילים לתפוס את כללי הזהירות הבסיסיים כמצוות, אבל לשים מעקה, להתקין סורגים, לבדוק אוויר בגלגלים או לחגור חגורת בטיחות – כל אלא אינן המלצות, אלא מצוות קדושות. הרמב"ם מסביר כיצד ממצוות מעקה אנחנו לומדים להיזהר בכל דבר ברשותנו שעלול להזיק לאחרים, חלילה.
* "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" – התורה מפרטת כמה חשוב להשיב אבדה לבעלים, עד כדי כך שאם נראה חפץ נטוש – פשוט לא נוכל להתעלם ממנו. אם ראינו סלולרי זרוק או תיק או ארנק שנשכחו, אסור להסב מבט. אי אפשר להתעלם.
* "לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן... בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ" – הלנת שכר אינה מושג מודרני. זה מאבק עתיק, לשלם לאדם בזמן על העבודה שביצע, ולא בשוטף פלוס נצח.
לשים מעקה, להשיב אבדה, לשלם שכר. כמה פשוט, כמה לא מובן מאליו. שבת שלום.


הסטטוס היהודי: "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ, וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ, אמַר גֹּואֲלֵךְ ה'" (הנביא ישעיהו, מתוך הפטרת הנחמה שקוראים בשבת)

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.