רוצה לקבל עדכונים למייל?

נשמח לשלוח לך באופן אישי סיכום שבועי מצוות האתר:

שלוש דרכים לחזור מהר סיני אל החיים - השיעור השבועי - פרשת משפטים תשפ"א

פרשת השבוע היא פרשת משפטים. היא מתחילה במילים "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" ואז אנחנו מתחילים לשמוע משפטים, ועוד משפטים, ועוד משפטים. יש פה שינוי דרמטי: מספר בראשית ועד עתה סיפרנו סיפור. העולם נברא, המבול התרחש, אברהם ושרה פעלו ואז יצחק ורבקה, יעקב ועשיו, השבטים ויוסף, משה בתיבה, עשרת המכות, יציאת מצרים, מעמד הר סיני. זה הסיפור הכי סוחף ומרתק ונוגע, זה סיפור חיינו. פה ושם אומנם שובצו הוראות ומצוות לאורך הדרך, אבל הן נבעו מתוך העלילה, והעלילה ריתקה אותנו והייתה במוקד. והשבוע – סטופ. הדרמה הסיפורית עוצרת, ואנחנו נתקלים בסגנון חדש לגמרי של תורתנו: רשימת חוקים. ליתר דיוק, רשימה של 53 חוקים. העלילה כולה עוצרת ואנחנו ניצבים בפני פרטים ופרטי-פרטים שמכילים חלק נכבד מאוד של המצוות, כעשירית מתוך 613 המצוות.

פרשנינו מלמדים שו' החיבור בתחילת הפרשה היא משמעותית. לא כתוב "אלה המשפטים" אלא "ואלה המשפטים". כמו שעשרת הדברות מהר סיני – גם המשך התורה, ההלכה, המצוות, הכול מהר סיני. בפרשה מופיעות 53 מצוות (מתוך 613, זה כ-8.6%), הרבה תרגום מעשי לפרטים, כפי שמסביר הרב זקס:

"החוויה החד פעמית חייבת לעבור תרגום. המשימה שלנו היא להפוך אירוע היסטורי לתורת חיים, להמיר את הסיפור לחוק, להפוך את החזון וההשראה – לתשומת לב קפדנית לפרטים, לתרגם את החזון למציאות, להפוך את כאבי העבר לברכות העתיד. זה מה שנותן לתורה כוח על-זמני" (הרב פרופ' יונתן זקס)

הרב זקס מספר סיפור על שלושה אנשים שעבדו בסיתות אבני בניין. כששאלו אותם מה הם עושים, ענה הראשון: אני חותך אבנים. השני אמר: אני מתפרנס. השלישי אמר: אני בונה ארמון. השלישי רואה לנגד עיניו את התמונה הגדולה ומבין שהחזון מורכב מפרטים קטנים ומעשיים, גם אם מייגעים לפעמים.

ובסוף הפרשה, ביטוי נוסף על עשייה – נעשה ונשמע!

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.

חז"ל אומרים על כך:

"בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצאה בת קול ואמרה: מי גילה רז זה לבניי, רז שמלאכי השרת משתמשים בו?" (מסכת שבת)

כלומר, זה סוד עליון מאוד. הרב קוק כותב:

"הקדמת נעשה לנשמע – זהו כוחן של ישראל מאז ומעולם" (הרב קוק)

הרב קוק כותב שזה היה רגע של אמת טהורה בה לא שאלנו שאלות, "הקדמנו נעשה לנשמע, למעלה מכל התרבות המזויפת של האנושיות השוגה בהבליה".

הנה הסבר יותר פשוט, פחות מיסטי, לכוח המיוחד, לסוד המיוחד בצמד המילים האלה כ"הוראות הפעלה" לעם היהודי כבר אלפי שנים:

"הוא היה אומר: כל שמעשיו מרובין מחוכמתו – חוכמתו מתקיימת.

וכל שחוכמתו מרובה ממעשיו – אין חוכמתו מתקיימת,

שנאמר: נעשה ונשמע".

(אבות דרבי נתן)

כלומר, קודם כל המעשים, אחריהם החכמה, ותמיד לדאוג שיהיו יותר מעשים מחכמה, יותר תורה ומצוות תכלס מאשר דיבורים ופאנלים וימי עיון על תורה ומצוות.

מתוך 53 מצוות, בחרתי שלוש שבהן נעסוק הפעם:

1. היחס לחלש

בפרשה נאמר:

וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

רש"י: כי גרים הייתם – אף הוא יכול לומר לך אף אתה מגרים באת, מום שבך אל תאמר לחברך. כל לשון גר, אדם שלא נולד באותה מדינה, אלא בא ממדינה אחרת לגור שם.

ובהמשך:

כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן.

רש"י: לפי שהם תשושי כוח, ודבר מצוי לענותם.

וגם:

אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ.

שימו לב להסבר עמוק על הפסוק הזה, שהמילים חוזרות בו: ענה-תענה, צעק-יצעק, שמוע-אשמע. כך מסביר הרבי מקוצק:

"למה הוכפלו שלושה פעלים בפסוק? מפני שהעינוי ליתום ולאלמנה מעורר בלבם גם את ייסורי יתמותם ואלמנותם. לבו של היתום בוכה בקרבו ואומר: אילו היה אבא חי, לא היה האיש פוגע בי. ואף האלמנה בוכה ואומרת: אילו היה בעלי חי ודאי היה מגן עליי. לכן אמרה תורה 'אם תענה תענה אותו': דע לך שכאשר אתה מענה יתום ואלמנה – עינוי כפול אתה מענה, וממילא צעקתם כפולה 'צעק יצעק' ולפיכך 'שמע אשמע' ואעניש בכפליים" (הרבי מקוצק)

כלומר: יש פה הדהוד כפול, וצריך לחשוב על עוד מקרים כאלה. למשל, עולה חדש יכול לומר לעצמו: אם הייתי באמריקה היה לי קל להבין. תלמיד חדש בכיתה יכול לומר: בבית הספר הקודם היה לי קל. זה מצב מיוחד, שבו כל מצוקה חדשה עלולה לעורר מחדש את המצוקה הישנה. צריך להיזהר.

"ויש לנו ללמוד מן המצווה היקרה הזאת לרחם על אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו ומקום משפחת אבותיו, במוצאנו אותו יחידי ורחקו מעליו עוזריו, כמו שאנו רואים שהתורה תזהירנו לרחם על כל מי שצריך עזר" ("ספר החינוך")

כל אחד מאיתנו הוא לפעמים אותו זר. בפרט בתקופת הקורונה, כל אחד יצא מאזור הנוחות שלו והוא קצת "גר". זו תקופה לרגישות-שיא

2. השבת אבידה

בפרשה נאמר:

כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.

ובמקום אחר נאמר, על אותה מצווה, השבת אבידה:

וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ –  לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם.

פרשנים רבים – רבי נחמן, הרבי מלובביץ' – מדברים על השבת אבידה רוחנית. זה מופיע כבר אצל האר"י הקדוש. גם הנשמה הולכת לאיבוד, וחובתנו להשיב יהודי לאבידתו, לאמונתו. אם הוא איבד את זהותו, עלינו לעזור להשיב את האבידה.

3. השבת

בפרשה נאמר:

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר.

לכאורה אפשר לשאול: מה מיוחד בשבת בקורונה? אנחנו כל היום בבית, אוכלים עם המשפחה, לא יוצאים ולא נוסעים. נדמה לי שהשבת בקורונה דווקא בולטת עוד יותר. כל הימים לעתים אפורים, שגרתיים, ופתאום – חגיגה. יום חג. בשבת אין סגר ואין קורונה. לא חלילה כי לא מקפידים על ההנחיות, אלא כי בתודעה אנחנו במקום אחר. שבת היא לא עוד יום חופש, לא יום חל"ת, יש פה שתי בחינות:

"וכן הוא במצוות שבת: החיצוניות שבה – הוא עונג שבת הנגלה, שהגוף מתענג ביום זה באכילה ושתייה בתוספת מרובה על ימי החול; וכן מתענג במנוחה, שהוא שובת מכול מלאכה ועסק גשמי, וכל זה הוא נגלה. והפנימיות שבה – הוא עונג הנפש, בתוספת נפש רוח ונשמה של קדושת שבת, והארת עילוי העולמות, וכול זה הוא נסתר". (ה"בן איש חי")

קטונתי מלהבין את כל המילים האלה – נפש, רוח, נשמה, קדושה, הארת עילוי העולמות – אבל ה"בן איש חי" בעצמו כותב שזה נסתר. ברור ששבת היא לא רק יום להפסיק לעבוד בו, ברור שקורים בו דברים גדולים ונעלים.

לסיכום, דיברנו על ו' החיבור, שמחברת בין סיני לבין חיי היומיום, ועל "נעשה ונשמע" וחשיבות העשייה, שתהיה מרובה מהחוכמה. ואז דיברנו על היחס לחלש, השבת אבידה והשבת.

אני רוצה לסיים בסיפור קטן-גדול על הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל, שהשבוע מלאו 4 שנים לפטירתו. כך סיפר תלמידו, הרב יצחק זמל: "בתקופת האשפוז, הרב שהה במנוחה בדירה בנתניה. בכל ליל שבת הגיעה קבוצת חסידי צאנז מהעיר לשיר איתו זמירות שבת, בהרבה התרגשות ושמחה. אבל בדירה הסמוכה התגוררה אישה עיוורת. הרב פנה אליי וטען שאולי כיוון שאינה רואה, חוש השמיעה שלה מפותח במיוחד, והיא שומעת את זמירות השבת באופן חזק שמפריע לה, וצריך לבדוק זאת. הוא אפילו ציין שהיא מעדות המזרח, ואולי לא אוהבת את השירים החסידיים. המחשבה התמידית שלו על האחר הדהימה אותי בכל פעם מחדש".

יש פה שילוב של היחס לחלש והשבת, שני נושאים עליהם דיברנו.

בשורות טובות, חודש טוב, להתראות בשבוע הבא ב"ה.

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.