רוצה לקבל עדכונים למייל?

נשמח לשלוח לך באופן אישי סיכום שבועי מצוות האתר:

‏מאיפה היה לה תוף?

שירת הים
ציור: אהובה קליין

בתקופה שבה אנחנו מוצפים בכל כך הרבה תחזיות קודרות ותסריטים פסימיים, אולי הרעיון הזה יכול לטעת תקווה ולתת כוחות:

אחרי קריעת ים סוף, העם כולו התחיל לשיר ולהודות על הנס שקרה להם. הפרשה מספרת שבאותו הרגע, מרים הנביאה שלפה מייד את התוף: ״וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרוֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאנה כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹולֹות״.

רגע, מאיפה היה לה שם פתאום תוף באמצע המדבר? פרשנינו מסבירים שמרים לקחה את התוף איתה עוד ממצרים, צמוד, כי היא התכוננה וציפתה לרגע הזה במשך שנות השעבוד הארוכות. ולא רק היא. מרים גם חינכה את כל הנשים שהגאולה עוד מעט מגיעה, ולכן צריך להיות מוכנות אליה, עם תופים.

אפשר ללמוד המון מאותו דור של נשים עוצמתיות, מאמינות ואופטימיות. הן ציפו לטוב, והתודעה הזו גרמה לו להגיע.

הרעיון הזה הזכיר לי שיר מקסים של הזמר אהרון רזאל: "האם פינית בליבך מקום לטוב שעוד תגלה? האם אתה מוכן לחסד שיביא איתו היום הזה?".

מרים מלמדת אותנו לחיות בתודעה כזו של ציפייה. למרות הקושי, לא להתמכר לנבואות שחורות, אלא לחכות לבשורות טובות. האם אנחנו מכינים מקום לחסד ולטוב שיגיעו?

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.