ממשיכים לעסוק בקרקעות, ובעובדה שהן חוזרות בשנת היובל (פעם בחמישים שנה) לבעלים שלהן. זה מנגנון שהתורה מתארת שקשה לנו לדמיין אותו היום: צוברים כסף ורכוש וקרקעות, אבל פעם בחמישים שנה הכל מתאפס ומתחילים מחדש. מסוגלים לחשוב על דבר כזה בימינו? טל לסר (עובד סוציאלי במקצועו) כתב על כך תיאור מרתק, לדעתי:
"חופש זה דבר נפלא. הבעיה היא שאם אין הגבלה לחופש, אז הוא הופך לשעבוד הכי גדול . למשל, נער שיש לו חופש מוחלט לעשות כל מה שהוא רוצה ללא שום פיקוח הורי, עלול להידרדר לסמים, פשיעה וכו' ולהשתעבד לזה באופן הכי טוטאלי. כך גם בשוק החופשי – שוק חופשי ותחרות חופשית זה דבר נהדר, הבעיה היא שמתישהו בתחרות הזו, זה כבר 'לא כוחות'. כל מי ששיחק אי פעם מונופול, יודע שבשלב מסוים של המשחק שבו אחד המשתתפים משיג יתרון, מאותו רגע הוא רק יתעשר ויתעשר ושאר המשתתפים ילכו ויתרוששו. לכן התורה יוצרת איזון שבו מצד אחד יש תחרות כלכלית חופשית, אבל אחת לחמישים שנה בשנת היובל 'מחלקים מחדש את הקלפים' ומחזירים את הקרקע (כלומר את אמצעי הייצור) לבעליה המקוריים. העניין הוא שכדי להגביל את החופש, אי אפשר רק 'לתת נבוט בראש', אלא צריך גם שהאנשים יתחברו לכך באופן מהותי. כמו בדוגמא הנ"ל של הנער, צריך שיהיה קשר אמיתי בין הנער לבין ההורים שלו ושהוא יכיר בחשיבות של הפיקוח שלהם. גם בעניין הכלכלי, אי אפשר להגביל את הנטייה האנושית הטבעית להשיג מונופול ולהרוויח יותר על חשבון המתחרים החלשים. המשטר הקומוניסטי למשל, הרג מיליוני אנשים כדי לנסות להגביל את החופש הכלכלי, אבל זה לא הצליח. רק על ידי הכרה פנימית שהארץ לא שייכת לנו, הכרה של 'והארץ לא תימכר לצמיתות, כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עימדי', ניתן ליצור את האיזון הנכון ולשחרר את האנושות מכבליו של החופש".
