רוצה לקבל עדכונים למייל?

נשמח לשלוח לך באופן אישי סיכום שבועי מצוות האתר:

לפקוח את העיניים של הלב

ילדה קטנה עם שמלה

"שלום סיון, שמי שירה מילר. את בעלי, שלומי גלבר ז"ל, איבדתי בפתאומיות לפני כ-4 שנים, בגיל 33. בחור צעיר שיצא ליום עבודה שגרתי, עבר אירוע לבבי ולא חזר הביתה.
ברוך ה' מאז זכיתי להקים בית נאמן וקן אוהב וחם לילדים שלי, אבל יש דברים שלעולם לא ירפו ושיעורים שצריך לקחת איתנו לחיים.
כתבתי כמה מילים מעומק הלב ואשמח אם תוכלי לשתף אותן כדי שיגיעו למקסימום אוזניים ולבבות:
הבוקר התחיל לכם היום כמו עוד ערב חג? רשימות אינסופיות של קניות וסידורים, תוכניות לאורחים ותפילות? איזה יופי, ברוך ה'!
יש משפחות שאצלן זה ממש לא ככה. משפחות שנלחמות יום יום, אוספות את רסיסי השברים שלהן ומנסות להמשיך הלאה.
משפחות שבהן אחד ההורים נפטר בדמי ימיו והשאיר ילדונים קטנים וכמהים לאבא, לבית, לנורמלי ולשייך. זה לא חייב להיות טראגי כל כך, ישנן גם משפחות חד הוריות מכל מיני סיבות ונסיבות.
תנו דעתכם בחג לילד הקטן שהגיע לבית הכנסת לתקיעות השופר, שנכנס בשמחת תורה עם הדגל החדש וספר התורה אבל אין מי שיכניס אותו למעגל ויקפוץ איתו, או סתם לילד קטן שהגיע ל'סתם' תפילה ואין לו אבא שעומד שם ומחכה לו כדי לעקוב אחריו מילה במילה בסידור ולעזור לו להתמצא.
שלא לדבר על תפילת 'יזכור' שבה הוא יישאר לבד עם זקני בית הכנסת, שיאריכו ימים, ועם הזכות המפוקפקת להישאר בבית הכנסת ולומר יזכור על אבא שאיננו וכל כך חסר.
עיזרו לו עם התפילות, שירגיש קרוב ואהוב, שירגיש בבית.
תנו דעתכן לילדונת הקטנה שנכנסה לגינה ולה אין אימא שאמרה לה שנייה לפני שהיא יצאה מהבית בשמלת החג החדשה (אם בכלל) כמה היא יפה ומקסימה. לטפו את ראשה, ספרו לה כמה היא חמודה. הם צריכים אתכם כל השנה, אבל בחגים הרבה יותר. שנה טובה. בשורות טובות".

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.