עם ישראל חוזר לכותל. מדברים על ענפים שונים במשק שנפתחים מחדש, והנה גם הכותל הולך ונפתח. היינו שם אתמול, וראינו את המקום חוזר לחיים. אחת העובדות סיפרה בהתרגשות שסוף סוף כבר לא שומעים רק את הציפורים, כמו בימי הדממה שהיו כאן לאחרונה.
פגשתי אנשים מזיכרון יעקב, מקיבוץ בית קמה, מרמת גן. עוד ועוד ישראלים שהתגעגעו. "חזרנו אל בורות המים, לשוק ולכיכר", שמעתי מישהו מפזם בבדיקות הביטחוניות.
ראיתי אמש הקפדה מקסימלית על כל הכללים: הסדרנים דואגים שיש מסיכות על הפה ועל האף, ואז מפנים את המבקרים אל עשרות קפסולות עשויות בד לבן. הקפסולות מוגבלות כל אחת ל-30 מתפללים בלבד (מאוד מיוחד להתפלל כך, בקבוצה קטנה מול האבנים. זה הופך פתאום את התפילה ההמונית בכותל לאינטימית). האנשים הרבים עומדים בתור, ובינתיים מחטאים ידיים בעמדת האלכוג'ל, מחכים שמישהו ייצא מאחת הקפסולות ויתפנה להם מקום. בסך הכל מותר להכניס לרחבה אלף איש בלבד. היו שם הרבה בנות מצווה ובני מצווה שהחגיגות שלהם התבטלו ובאו להשלים קצת כעת את החוויה, היו מסיבות סידור מצומצמות, היו רבים שהצטלמו למזכרת "בשביל לספר לנכדים איך עמדנו בתור לקפסולות בכותל", והיו מי ששלחו מיידית את התמונות מהרחבה לחברים בחו"ל – שלא יכולים להגיע.
ראש חודש תמוז, הכותל המערבי, ריחוק חברתי והרבה קרבה. חודש טוב.
