ידעתי שיש "פצוע קשה". עכשיו אני יודעת עליו יותר:
"שלום סיון, שמי אוריה שמידט.
השבוע, יחד עם הגננת בת שבע ניגרי שנהרגה, נפצע קשה בפיגוע גם אריה גוטליב. אריה הוא צלם בחסד, שזכינו שיצלם אותנו בחתונה שלנו לפני תשעה חודשים.
אריה הוא אחד האנשים היותר מיוחדים שפגשנו. כמה רגישות צריך ביום המיוחד הזה, יום החתונה. מצד אחד להיות במרכז כדי לראות את כל הזוויות ולתעד בצורה הטובה ביותר שאפשר, ומצד שני להיות לא מורגש, ולכאורה לא נוכח.
אריה יודע לעשות את זה בצורה הכי מדוייקת. כשאני משחזרת בראש את החתונה אני לא חושבת שיש רגע אחד שבו אני זוכרת אותו עומד מולי. ופתאום אחרי שראינו את הוידאו, אני לא מצליחה להבין איך הוא הצליח לצלם ולראות הכל. כמה שאני מעריכה אנשים כאלה.
וגם אחרי החתונה, המהירות שבה שלח לנו את הסרט והקליפ (אחד הדברים שחתן כלה רוצים ישר אחרי החתונה)... יחד איתנו ועם הרבה סבלנות, הוא תיקן לנו את הדברים הספציפיים שרצינו והוציא לנו מתוך הקליפ תמונות שרצינו להוסיף לאלבום, והכל בשמחה, מכל הלב. מסוג האנשים שפשוט מרגישים שהם עושים את העבודה שלהם כי הם אוהבים אותה, והתוצאה בהתאם.
מאז החתונה הוא תפס אצלנו מקום חם בלב. יצא לנו לדבר עליו בינינו כמה פעמים. ואז לפני חמישה חודשים סבתא שלי נפטרה. רצינו לסיים ש"ס משניות לעילוי נשמתה, אז העליתי את זה לסטטוס בווטסאפ, שיגיע לכמה שיותר אנשים. כמה דקות אחר כך, אריה כבר שולח לי הודעה שהוא לוקח על עצמו ללמוד את כל מסכת שבת לזכר סבתא שלי... קשה לי לתאר כמה זה ריגש אותי.
אני מבקשת שהדברים האלה יהיו לרפואתו השלמה של אריה לייב בן אלה, שיזכה בעזרת השם לצלם ולשמח עוד הרבה זוגות".
