רוצה לקבל עדכונים למייל?

נשמח לשלוח לך באופן אישי סיכום שבועי מצוות האתר:

גם בשיא הרוגז

אפילו בשיא המריבה, צריך לשים לב מה אומרים. השפה שבה אנחנו משתמשים עלולה להחריף את המצב עוד יותר. בפרשה משה רבנו משחזר באוזני העם את שבירת הלוחות, כשהעם עשה את עגל הזהב, ישר אחרי מעמד הר סיני: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם. סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם, עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה". למה נכתב כאן רק "עשו להם מסכה"? הם הרי עשו עגל מסכה, והשתחוו לו, ועבדו אותו. למה לבחור בניסוח מינימליסטי ומרוחק שכזה? בספר "שערי אהרון" מצאתי את ההסבר הבא: "נאמר 'עשו להם מסכה', והטעם שלא אמר 'עגל מסכה' – מפני שחס על כבודם כי היה העניין הזה להם דבר מגונה מאוד מאוד".
בעידן של כנות-יתר, של בוטות, של ישירות – זוהי תזכורת חשובה: זה לא חסרון להיות עדין, מרומז, רגיש ומכבד. זה יתרון. הפרשה יכולה להזכיר כאן בצבעים עזים מה היה החטא החמור, אבל הלשון מתונה יותר. כי אם יש בינינו קשר נצחי, ברית, עתיד משותף, אם רוצים למחול ולסלוח ולהמשיך ביחד –  עדיף לטשטש ולמזער, לא להשפיל ולא להזכיר נשכחות. הנה, אפילו כשמדובר בעגל הזהב המפורסם, אנחנו רואים ויתור על המילה המרכזית, "עגל", כדי לחוס על כבודם של מי שחטאו.

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.