שימו לב

צילום: פלאש90
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

1.

זה לא נחשב כ"אירוע השנה" כי הוא התנהל בשקט, בכבוד הדדי, בהסכמה רחבה. בדיוק כמו שצריך, בדיוק כמו שמגיע לנו. לכן אולי כדאי לכלול גם אותו בסיכומי השנה הסוערת והרועשת הזו.

בכ"ב בסיוון, 2 ביוני, בחרה הכנסת את הנשיא ה־11 של מדינת ישראל. יצחק הרצוג זכה ב־87 קולות, מרים פרץ ב־26 בלבד. במבט ראשון, זהו המינוי הכי פריבילגי, של בן אצולה מקושר, בן הנשיא הקודם, שניצח את המועמדת האותנטית והאהובה שצמחה מן העם. נכון. אבל במבט שני, להרצוג המנוסה יש יתרון כשבמקביל מכהנת ממשלה לא־מנוסה, מרים פרץ כנראה תתמודד בעתיד שוב, ובעיקר, שניהם לימדו אותנו איך עושים זאת אחרת.

"הנני העני ממעש", פתח הרצוג את נאום הניצחון. "אני מודה על האחריות הכבדה. אני מודה לגברת מרים פרץ, גיבורה ישראלית, על היותה סמל והשראה לכלל אזרחי ישראל, לקימה מכאב אינסופי ולבחירה בחיים".

ומה אמרה פרץ בתגובה? "זכיתי להתמודד מול אדם יקר שאני מוקירה ומעריכה. אתם יודעים איזה כבוד זה להתמודד מול אדם ראוי? אני ילדה שעלתה ממרוקו, הגיעה לארץ, עברה את חיי המעברה וזכתה להגיע להתמודד לנשיאות המדינה. זאת השמחה. זאת הגאווה".

כמה ימים אחרי שצולמה התמונה הזו, המטה של מרים פרץ הזמין אותי ל"מסיבת הפסד". חשבתי שמדובר בטעות, אני מכירה מסיבות ניצחון, אבל הם לא טעו. היא ערכה למתנדביה מסיבת הפסד שמחה שבה לימדה אותם: "אם למדתי מזה משהו – זה לא הפסד. הפסד זה רק אירוע שאתה לא מפיק ממנו מסר".

להרצוג יש עוד שש שנים וחצי בבית הנשיא. מרים פרץ תמשיך לכהן בתפקיד החד־פעמי בדורנו, ששמו מרים פרץ.

2.

זו אולי הזדמנות טובה לסכם חצי שנה של הנשיא הרצוג בתפקיד. זה התחיל בנאומים שלו ושל מרים פרץ, ובתחושה שכבר הרבה זמן לא שמענו מפסידים ומנצחים מדברים ככה. אבל בעצם, אולי זה גם בגלל שכבר הרבה זמן לא היו כאן מפסידים ומנצחים מובהקים.

גם על פי הסקרים האחרונים, לאף צד בכנסת אין רוב ברור ומובהק להקמת קואליציה. הממשלה הנוכחית קיבלה כזכור 60 קולות בלבד ביום שבו הושבעה. כך שכאשר בנט מגיע לפגישת עדכון עם הרצוג, זוהי פגישה של אדם שנבחר לתפקידו ברוב עצום, חסר תקדים בכנסת, מול אדם עם שישה מנדטים (וגם זה תלוי מה מצב רוחו של אביר קארה היום).

אחרי קודמו בתפקיד, ריבלין, הרצוג מתאמץ להתחבב גם על הימין. הוא יצא לביקור בכפר קאסם ביום השנה לציון הטבח שם, אבל יצא גם למערת המכפלה בנר ראשון של חנוכה. בשני המקומות נשא נאומים חשובים. בנוסף, סירב לפטר את דוברו המוכשר נאור יחיא אחרי הפגנות של קיצונים שטענו כי יחיא עבד בעבר עם נתניהו, ומאז הוא פסול כנראה לבוא בציבור.

בינתיים הרצוג, עם הדימוי החנוני הלא-נוצץ, רק הולך וצובר הישגים דיפלומטיים: מנהיגי העולם פונים אליו, ולא לראשי ממשלה מתחלפים, חליפיים. הוא, הוותיק והמוכר, נמצא כאן לשבע שנים רצופות. לכן ארדואן שוחח אתו 40 דקות עם בחירתו, ואז שוחח שוב כדי לתפור את שחרור בני הזוג אוקנין. כך גם נשיא סין שצלצל והזמין לביקור, נשיא רוסיה, או מלך ירדן שאצלו כבר ביקר. בסביבתו מספרים שהוא נהנה מהנישה הזו שיצר לו, של המבוגר האחראי, המדינאי האחראי.

3.

ואם כבר מסכמים שנה אזרחית, כדאי לשים לב לשני הקמפיינים העוצמתיים שהתחזקו במהלכה: בעד המוות, ונגד החיים. שניהם עלולים להסעיר בקרוב גם את ישראל.

נפתח במוות. בימים אלה אושרה לשימוש בשווייץ "קפסולת המוות", מתקן התאבדות שמאפשר לאדם להרוג את עצמו, בלי מעורבות רופא. סליחה על התיאור, אבל תוך 30 שניות רמת החמצן תרד, החנקן מציף, וזהו. זה חלק ממגמה כללית שמתירה יותר ויותר המתות חסד, ששמה במרכז לא את קדושת החיים כערך, אלא את רצונו של האדם בלבד. מעניין, דווקא במדינות שנוח וטוב לחיות בהן, יש יותר רצון להפסיק כך את החיים באופן יזום, והדילמות רבות: האם לאפשר זאת גם לאדם בריא לחלוטין? מאיזה גיל? באיזה מצב נפשי?

לפעמים זוהי אפילו המתה מכוונת, נגד רצון המשפחה: הילדה אלטע פיקסלר נולדה עם פגיעה קשה ואושפזה מאז לידתה במנצ'סטר. הוריה התחננו להמשיך לטפל בה, ואף הציגו אישור להעבירה לטיפול בישראל, אבל בית המשפט הבריטי הורה לנתק אותה מהמכשירים, נגד רצונם. לדעתי הפרשה הזו לא עלתה מספיק לכותרות: בשנת 2021, הורים נאלצו להיפרד מביתם בדמעות, מול צוות רפואי שהפסיק את חייה, אקטיבית.

וממש במקביל למדיניות היד הקלה על ההדק כשמדובר בהפסקת החיים, מתעצם הקמפיין נגד הבאת חיים לעולם בכלל. זה מתחיל בדאגה כנה לעתיד כדור הארץ, בחרדה מול משבר האקלים, ומגיע מהר מאוד לקביעה שילודה היא מעשה לא מוסרי. "הניו יורק טיימס" פירסם החודש עוד כתבה לפיה "הבחירה לא להביא ילד לעולם היא ביטוי של אהבה כלפיו", כולל ציטוטים מדהימים כמו "החלטנו שאם טראמפ ייבחר מחדש, לא נביא ילדים".

אז הנה העובדות: ילדים זה שמחה (בתקווה שהשיר לא יצונזר בקרוב, על רקע פגיעה בכדור הארץ), וגם החיים אמרים להיות שמחה. אנחנו נבראים וגם מתים בצלם אלוקים. "פרו ורבו" ו"ובחרת בחיים" מופיעים בתורה בלי הסברים ונימוקים, כי אין מה להסביר. בתקווה שלא נצטרך להתחיל להתווכח על כל זה גם אצלנו.

4.

משהו מוזר קורה בפרשת השבוע, פרשת "וארא". בשיא המתח, רגע לפני שמשה ואהרון יוצאים לשליחותם, להתחיל להתניע את יציאת מצרים, התורה עוצרת ומתחילה לפרט את אילן היוחסין שלהם. החל מיעקב אבינו, דור אחרי דור, עד למשה ולאהרון.

הרב שמשון רפאל הירש, הסביר לפני כ־200 שנה שהתורה רוצה לנפץ אשליה רווחת, לפיה המנהיג הוא בן האלוקים, קדוש ונישא ומרומם. זו השקפה הרסנית, והתורה טורחת לעצור כדי להדגיש: אותו משה שעשה מעשים כל כך מופלאים – הוא אנושי.

וכך הוא כותב: "משה שלנו היה אדם, נשאר אדם, ולעולם לא יהיה כי אם אדם. הכל הכירו את הוריו והורי הוריו, דודיו ודודותיו, את כל ייחוסו ואת כל קרוביו. בשר ודם, כפוף לטבע האדם על ליקוייו וחולשותיו, איש ככל יתר האנשים. עדות זו נועדה לבטל מראש ולתמיד כל האלהה מוטעית".

אפשר ללמוד מכאן דבר נוסף: אותו כוח שהיה למשה לגאול את העולם, נמצא אצל בני האדם. אסור להדחיק אותו ורק לחכות לנס ולחיות בחוסר מעש, צריך לפעול ולתקן. משה רבנו היה רק בן אדם, וממנו לומדים לאיזו דרגה יכול בן אנוש להגיע, אם יתאמץ.

שבת שלום.

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.