קריאה להורים מסורתיים

1.

בהרבה פורומים רוצים לשמוע בימים אלה את רון דרמר, אבל הוא בחר לדבר השבוע רק בערב לצוות המורים של הישיבה התיכונית "חורב". משפחת דרמר חזרה לארץ אחרי סיום הקדנציה הארוכה והמשמעותית של השגריר בוושינגטון, הילדים זאב ועזרא נכנסו ללמוד ב"חורב", וההנהלה שמחה לערוך למחנכים ולבני זוגם ערב עם האבא החדש בבית הספר, הדיפלומט הבכיר.

"רוב מה שנכתב על הסכמי אברהם – לא נכון ולא מדויק ולא רלבנטי", פתח דרמר. "יש לי הזדמנות לספר לכם הערב את האמת. אנחנו זיהינו את היכולת לחולל שינוי באזור כבר מזמן, לפני כעשור. גם נתניהו וגם אני ניסינו לשכנע את אובמה ואת ג'ון קרי, אבל הם היו משוכנעים שאין סיכוי לפריצת דרך מדינית. הם חשבו שזה תירוץ שלנו כדי לא להתקדם עם הפלסטינים. לא רק שהם לא קיבלו את מה שאמרנו, הם חיבלו במאמצים. הם הלכו למדינות ערביות ואמרו להן לא להתקדם איתנו, כי זה יפריע לשלום בין ישראל לפלסטינים. אחר כך הגיע ממשל טרמאפ. רבים זלזלו בג'ארד קושנר ואמרו שהוא לא מבין במזרח התיכון. לדעתי, זה היה היתרון הגדול שלו. הוא פשוט לא היה צריך לשכוח את כל השטויות של כל המומחים למזרח התיכון, הוא היה דף חלק, טאבולה ראסה. הוא בא עם ראש פתוח, נסע לריאד, נסע לאבו-דאבי, והבין שזה אמיתי".

דרמר מנה את ההישגים הנוספים, מלבד ארבעת הסכמי הנורמליזציה: העברת השגרירות לירושלים, ההכרה ברמת הגולן והנסיגה האמריקנית מהסכם הגרעין, וסימן את היעד להסכם השלום הבא: ערב הסעודית ("אבל זה דורש שינוי מהותי במדיניות של אמריקה"). על פוטין אמר שאלף שנים לא היה ברוסיה מנהיג שמחזיק כלפי יהודים בגישה כזו פילושמית (ההיפך מאנטישמית, כלומר גישה אוהבת יהודים). "אסור להסתבך איתו, כי להסתבכות איתו יהיו השלכות על חופש הפעולה שלנו בסוריה, וזו תהיה בעיה אסטרטגית עבורנו".

לסיכום נשאל על ידי רבני הישיבה איך עובדת היותו יהודי דתי, השפיעה על תפקידו. "האמונה שלי היא חלק בלתי נפרד ממני, כמו היד שלי. האמריקאים לא מתרשמים מישראלים שמנסים להידמות לאמריקאים", אמר דרמר. "עם כל הכבוד לתל אביב, היא לעולם לא תהיה ניו יורק. אז אל תנסה להיות ניו יורק. ירושלים יש רק אחת. אין להם את זה שם, ויש לנו את זה פה. אירחנו הרבה אנשים בכירים לשבתות בביתנו בוושינגטון וראיתי שהם מאד מכבדים את המסורת של העם היהודי. אנשים שואלים אותי אם אני לא נלחץ כאשר אני נכנס לבית הלבן לדבר עם נשיא ארה"ב או עם אנשים חשובים בממשל, וזו אכן עוצמה אדירה. אבל אני מזכיר לעצמי שארה"ב היא מדינה של קצת יותר ממאתיים שנה ואני שייך לעם בן 4,000 שנה. אינני יודע מה יהיה בארה"ב בעוד 200 שנה, אבל אני מאמין ומשוכנע שיהיו אז יהודים בירושלים".

2.

עו"ד רוני ססובר נשואה לשחקן גיל ססובר והתמודדה ברשימת "ימינה" לכנסת האחרונה. הם הורים לארבעה וגרים בתל אביב. לאחרונה הקימה עם הורים נוספים את "פורום ההורים למען המסורת". היא לא דתייה, ילדיה לומדים בחינוך הממלכתי, אבל היא מרגישה שערכים שהיו מובנים מאליהם בעבר, הפכו לדברים שצריך להיאבק עליהם.

אצלה הכל התחיל כשהבת שלה חזרה מטקס קבלת התורה בבית הספר בכיתה ב', בלי התורה. כלומר, בלי ספר בראשית שרוני קיבלה בילדותה. מאבק מקומי שלה גרם לכך שהילדים יקבלו הביתה את חומש בראשית, והיא החלה לקבל עוד ועוד פניות דומות של הורים, מכל רחבי הארץ.

"הורים נורא מפחדים שיגידו שהם חשוכים ופרימיטיביים", היא אומרת. "אם הגננת רוצה לעשות קבלת שבת והדלקת נרות וקידוש בגן ואימא אחת אומרת שזו 'הדתה', הרבה הורים שכן רוצים טקס כזה שותקים ומתביישים. זה כבר לא נחשב נאור לומר שאנחנו גאים ביהדות שלנו, בשורשים שלנו. כמעט בכל סיפור כזה התקשורת תתייצב בצד הפרוגרסיבי, ולא תביא את שני הצדדים. הרי בכל פעם שנזעקו בגלל חב"דניק או בת שירות לאומי שהגיעה לכיתה, היו שם גם הורים שמאוד רצו שהילדים שלהם ייחשפו לתוכן הזה. איפה ההורים האלה? גם הורים שגילו ששיעורי תנ"ך כמעט נמחקו מהמערכת, לא הצליחו להעלות את זה לכותרות".

לאחרונה הגיעה רוני עם הורים נוספים לסבב פגישות בכנסת, כדי להכיר פוליטיקאים ועיתונאים, ולדרוש שיזכרו גם אותם בדיון הציבורי, שהתמונה לא תהיה חד צדדית. "התעוררנו מאוחר", היא אומרת. "ההורים נמצאים בתרדמת, אחרי שנים של קמפיינים על 'הדתה' במערכת החינוך, בלי שאף אחד יצביע על כך שיש גם 'החלנה'. לא באנו לריב, אלא לעמוד גם על הזכויות שלנו. בכל חוגי הבית שאני עושה אני מסבירה מה השתנה בשנים האחרונות בלי ששמנו לב, ומזכירה שעל פי חוק, חלק ממטרות החינוך הממלכתי הוא ללמד מסורת ומורשת, אהבת העם והארץ".

3.

חמישה דברים על פרשת השבוע, פרשת "ויקהל":

• רוב הפרשה מוקדש להקמת המשכן, כלומר לבניית המרכז הרוחני של העם, במהלך המסע במדבר. כל מסע צריך "לב" כזה, משכן, שנותן מטרה וכוח.

• הפרשה מתחילה באיזכור קצר של השבת: שישה ימים צריך לעשות מלאכה, לבנות את המשכן ואת העולם כולו, אבל אפילו מלאכה חשובה כמו מלאכת המשכן צריכה להפסיק פעם בשבוע, כשהשבת מגיעה. שישה ימים אנחנו כובשים את המרחב, ויום אחד מרפים.

• ועוד בפרשה: פרשנינו מסבירים שבניית המשכן מזכירה שצריך לתעל את היופי, האומנות והאסתטיקה בחיים לכיוון חיובי, קדוש ומרומם. הרבה אנרגיה יצירתית הושקעה במשכן, בכלים, בבדים, בצבעים ובחומרים. התורה לא מתעלמת מהעולם הזה ומהיופי שלו. היא מנסה לנצל אותם למטרות רוחניות, שיעוררו את הלב לדברים טובים.

• אחד הפעלים שמופיע בפרשה הכי הרבה הוא – "ויעש". יש דגש רב על עשייה, על אקטיביות. עם ישראל יצא ממצרים אבל הוא לא מקבל חופשה במדבר, אלא משימה מלאת אחריות. הפעלתנות הזו היא מסר לדורות, לחיות בעולם הזה מתוך רצון לעשות ולפעול, כל הזמן.

• השבת הקרובה מכונה גם "שבת שקלים". לקראת פורים, מוציאים ספר תורה נוסף מארון הקודש וקוראים בו פרשה מיוחדת על תרומת מחצית שקל. זוהי תזכורת למצוות הצדקה, לתפיסת עולם שבה לא משתעבדים לכסף אלא יודעים לתת אותו.