1
חוק הבחירות בישראל קובע שאסור לפרסם סקרים יום אחד לפני הבחירות. חבל שאין מנגנון שאוסר פרסום סקרים ארבעה חודשים לפני הבחירות.
האינפורמציה הפוליטית שאנחנו מוצפים בה כעת רובה ככולה חסרת משמעות. אם בשבוע שעבר עוד הייתה כאן דרמה, על רקע התפרקות הממשלה באופן סופי, השבוע נכנסנו לשגרת בחירות, ולכולנו ברור שזה מה שאמור להעסיק אותנו, מתחילת תמוז ועד חשוון.
השבוע מצאתי את עצמי שואלת את ח"כ לשעבר עמית הלוי מהליכוד אם נתניהו לא ישיג 61 מנדטים, האם יתנהלו שוב גישושים עם מנסור עבאס, ואת ח"כ יאיר גולן אם ינצח בבחירות לראשות מרצ, האם ינסה להתאחד אם העבודה. אם. האם. לו. אילו. הכל ספקולציות ומניפולציות.
עסקנו השבוע גם בפרישה של שטייניץ ושל פריג'. שניהם פוליטיקאים ותיקים, אבל חמש מערכות הבחירות האלה הוציאו מהמערכת גם כאלה שהחליטו להיכנס לפוליטיקה, ניסו, וחזרו הביתה: גבי אשכנזי, למשל. יצא כשם שנכנס. אבי ניסנקורן. טל רוסו. אלונה ברקת.
ישבתי השבוע על דיווחים שלי מהארכיון משלוש השנים האחרונות, וחשתי מבוכה מהרצינות שבה האירועים סוקרו. בום: גדעון סער מבטיח לשאשא־ביטון להיות ממלאת מקום ראש הממשלה. דרמה: רון חולדאי מקים את מפלגת הישראלים ומכסה את תל־אביב בתמונה שלו מצד אחד, ושל הרב חיים קנייבסקי מצד שני. צפו: נפתלי בנט, שהקים את הימין החדש, סופר פתקים בלילה בוועדת הבחירות כי לא עבר את אחוז החסימה.
שלא לדבר על צילום מסך שקולגה שלי שלחה לי השבוע. בבחירות הראשונות, חזרתי לארץ במיוחד מניו־יורק כדי להשתתף במשדרים המיוחדים. ביקשתי מהעורך הראשי לשדר מהמקום הכי לוהט - המטה של משה פייגלין. בצילום המסך של ההתכתבות ההיא, כתבתי לחברתי: "נראה לי שכדאי לי להיות במקום שיכריע את הבחירות האלה". טוב, זו אכן הייתה התחושה הברורה אז ביחס לפייגלין. הוא היה אמור לקבל שבעה מנדטים, לקדם לגליזציה ובעיקר להחליט אם להמליך את השמאל או את הימין. ישבנו שם בעמדת שידור ענקית, עם מצלמות רחף ומיטב הפרשנים. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים.
אני לא רוצה לחשב כמה ימים מחיי, מחיינו, הושקעו במצטבר בדברים שהתבררו כקצף על פני המים. אז השבוע, כשקראתי את הידיעה המשעשעת על כך שאיילת שקד תוהה אם להיות בגוש רק־ביבי, רק־לא־ביבי, או לא לבחור גוש - החלטתי להתעמק בפתק שהקטנה בדיוק הביאה מהקייטנה של בית הספר. היא עוד הייתה בגן כשאמא שלה רדפה אחרי פייגלין, ועכשיו מסיימת כיתה ב'. שמתי בצד את קבוצות הווטסאפ של העדכונים הפוליטיים, ועברתי איתה מילה אחרי מילה, בשיא הריכוז, בתחושת משמעות נדירה: צריך להביא למחר בקבוק מים, כריך, כובע וגם חולצה שאפשר ללכלך. עושים יום כיף בחצר בית הספר.
2
אלה שבעת ההרוגים בירי באילינוי באירועי יום העצמאות האמריקאי: אירנה וקווין מקארתי, סטיבן שטראוס, ג'קלין סנדהיים, קתרין גולדשטיין, אדוארדו אובאלדו וניקולס טולדו־סרגוסה. שלושה מהם יהודים. כשליש מתושבי השכונה יהודים, והאבל הורגש שם השבוע, בין שהרקע הוא טירוף אלים, ובין שהוא טירוף אלים אנטישמי.
לקראת שבת צילצלתי לרב מאיר מוסקוביץ. "אנחנו מבקרים משפחות, עוזרים לפצועים, מנסים לסייע. אני עוד לא יודע מה אגיד בדרשה שלי השבת. ההשראה עוד תגיע", אמר. הוא שלח לי קישור לפוסט שריגש יהודים ולא־יהודים כאחד. בתמונה רואים את הרב עם כריס קנדי, מפקד המשטרה המקומית. הוא הודה לו על הטיפול באירוע, והעניק לו תיבה צהובה קטנה שמכונה ARK - Acts of Random Kindness. ובעברית: מעשים של חסד מזדמן.
מדובר בקופת צדקה מפלסטיק, שמחולקת בבתי הספר באזור כחלק מפרויקט חינוכי יהודי מקיף. המטרה היא לעודד את הילדים לשים מטבעות קטנים בקופה הפרטית שלהם בכל יום, וכשהיא מתמלאת - לתת את הסכום לנזקק ברחוב או לארגון צדקה, ולמלא שוב. תיבות ה־ARK נמצאות לא רק בבתים, אלא גם בכיתות, כדי שהפרויקט יהפוך משותף, מדובר.
חשבתי על רוברט קרימו, הרוצח, שכבר שנים מפרסם תכנים אלימים ברשתות החברתיות, כולל קליפ שבו הוא מפזר קליעים על רצפה של כיתת בית ספר.
"כשאתה נותן מגיל צעיר, אתה כבר לא תשנא אחרים באופן עיוור", אמר לי הרב מוסקוביץ. "הדרך הטובה ביותר להתמודד עם החושך היא להוסיף אור".
3
עירית הלוי, מנהלת אולפנת צביה בירושלים, הגיעה השבוע לבדיקת MRI בהדסה בירושלים. לידה ישבה אישה מבוגרת. שתיהן ישבו שם בחלוקים כחולים, מנהלות שיחת חולין. הנה מה שסיפרה שקרה אחר כך:
"אדון מבוגר בחלוק הצטרף להמתנה. בקרחת נוצצת ובחיוך זורח הוא הסתכל עלינו ואמר: 'קודם כל, שנהיה כולנו בריאים. ועכשיו יש לי שאלה'. הגברת שלידי הביעה עניין. אני ניצלתי את ההפוגה בשיחה כדי לשחרר מאתיים הודעות ווטסאפ. 'מישהי מכן מכירה את בלק? יכולה לספר לי עליו?'. הרמתי עיניים מופתעות מהטלפון. 'אתה מתכוון לפרשת השבוע?', שאלתי. 'כן', הוא אמר. 'אני לא מכיר את פרשות השבוע, אז עשיתי לי מנהג שאני מברר מה שם הפרשה, ובכל מקום - ברכבת הקלה, בתור לרופא - אני מבקש שמי שמכיר יותר ממני, יספר לי על פרשת השבוע'.
הגברת שלידי אמרה 'אני לא יודעת לספר, אבל אשמח לשמוע'. 'בשמחה', אמרתי להם, והתחלתי לספר על פרשת בלק המיוחדת והקסומה הזאת: על הניסיון של בלק להילחם בעם ישראל בנשק רוחני, בתפילה, ועל ההבנה שלו שבזירת הקרב הזאת - עם ישראל הוא בלתי מנוצח. דיברתי על האתון של בלעם, על נבואה, על כבוד, וברגע אחד פינת ההמתנה הפכה לבית מדרש תוסס. אף אחד מאיתנו לא הסתכל יותר על השעון ולא על התור. ופתאום, כשהאחות קראה לאחד מאיתנו להיכנס, היא נשמעה קצת מוזר. כאילו, מה היא עושה פה ואיך היא קשורה לאירוע?
שלושה יהודים בחלוקים יושבים מבסוטים לחברותא בחדר המתנה, כאילו אין דבר נורמלי מזה בעולם".
הסטטוס היהודי
"אתה צריך לבחור: או להתרגש ממה שאומרים, או לעשות. אי־אפשר לעשות את שני הדברים גם יחד"
(יצחק שמיר, שהשבת ימלאו עשר שנים לפטירתו)
