פרידה מיהודה ברקן

1.

השבוע הפצירו בי כמה חברים להמר, כמוהם, על תוצאות הבחירות בארצות הברית. לא הצלחתי לכתוב שם אחד על פתק. ההימור שלי, אם כן, הוא קרב צמוד בלי הכרעה מיידית, הכרזת ניצחון חד צדדית של טראמפ, ספירת קולות ממושכת ורווית טענות על זיופים ותקלות, ואף התערבות של בית המשפט העליון. גוד בלס אמריקה.

2.

הוא אחד האנשים האחרונים שראה את יהודה בארקן. מאיר רוזנר היה עם בארקן במלונית הקורונה ביום כיפור, ואחר כך במחלקה בהדסה, ומבקש לספר, מקרוב, על ימיו האחרונים:

"המקום האחרון שבו ציפיתי לפגוש את יהודה בארקן הוא במעלית במלון הקורונה 'גרנד קורט' בירושלים. אבל שם נפגשנו לראשונה, לפני כמה שבועות. הוא נכנס למעלית עם מסיכה, התנשם בכבדות ונראה לא טוב. ובכל זאת, הוא שם לב שיש שם ילד בן חמש. הוא חייך אליו בלבביות ושאל לשמו. כאילו נכנס לתפקיד הליצן, שרק רוצה לשמח. הילד התבייש ולא ענה, ואחרי שתיקה של כמה שניות יהודה אמר בחיוך: 'וואו, שם ארוך יש לך…'. ניכר היה שהוא מרגיש לא טוב, אבל שחשוב לו להעלות חיוך על פניו של ילד שהוא לא מכיר.

"במלון הקורונה מתפללים אחד על השני, אז כמובן שהתפללנו גם עליו. 'יהודה יחזקאל בן אסתר'. הוא היה אחד מכולם, בלי שום גינוני פירסום, שידר המון עממיות וחן. יהודי פשוט.

"במהלך יום הכיפורים הוא הרגיש לא טוב ובתפילת נעילה נאלצו לפנות אותו באמבולנס. יהודה הובל החוצה דרך הלובי, חלש, וחלף על פני המניין שנערך במקום, בדיוק כששליח הציבור אמר: 'זוכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וחותמנו בספר החיים'. משפט שהוא ה-צעקה של תפילת נעילה. מהצד זה נראה כמו סצנה מסרט, אבל הפעם לא הוא היה הבמאי: יהודה יוצא לאט לאט, מסמן בעיניו לשלום לכולם, וברקע הקול מהדהד: חותמנו בספר החיים…

"לצערי גם אני פוניתי להדסה, ונפגשנו במחלקת הקורונה. בשלב מסוים סייעתי לו לקרוא לאחות, כי הוא לא הצליח לנשום היטב. ראיתי כמה חשובה לו הכרת הטוב, הוא שאל אחר כך לשמי כדי להודות לי אישית. רציתי לומר לו שאני חייב לו תודה, לדבר איתו על המהפך שעשה, להגיד לו שהיו לו תוכניות שחיזקו אותי, אבל זה פשוט לא התאים בסיטואציה הזו. לא יצא.

"פשוט ראו עליו פיזית את הביטוי 'מתלוצץ עם רופאיו'. המון אמונה והומור. שנינו התמלאנו שם בהערכה לצוותים הרפואיים. ראינו בעיניים איך הם משקיעים מעל ומעבר כדי להציל חיים.

"במחלקה שמענו חדשות, ורוב הדיווחים היו נגד חרדים. ממש באותו זמן, הוקפנו במערכי התנדבות אדירים, של חרדים בלבד, שעזרו לנו מסביב לשעון. מרוב ארגונים ומתנדבים כבר התבלבלתי – עזר מציון, יד אברהם, רפואה ושמחה… שמונה פעמים ביום הגיעו לחדר מתנדבים של ארגונים שונים, וזה נתן לנו המון כוח. עצם זה שמישהו מגיע ומדבר איתך בתוך האי הבודד הזה, ומספר לך שהוא כבר היה במצב שלך והחלים – זה נותן אור ותקווה.

"ברוך השם, יצאתי מהמחלקה הביתה. יהודה נשאר מאחור, ולא זכה להשתחרר. אני מקדיש את השורות האלה לעילוי נשמתו, ולחיזוק כל האנשים הטובים שפגשתי בדרך, ושעושים בימים אלה עבודת קודש סמויה מן העין, במלחמה בנגיף. אני בטוח שגם הוא היה רוצה להודות להם כך".

3.

במובן מסוים, התורה מתחילה השבוע, בפרשת לך לך. רק אחרי פרשות בראשית ונח. רק אחרי בריאת העולם וכל החטאים והטעויות: הגירוש מגן עדן, קין רוצח את הבל, המבול, מגדל בבל. השבוע אברהם אבינו עולה על בימת ההיסטוריה, עם בשורה: יש עם חדש, עם ישראל, ויש לו גם ארץ חדשה, ארץ ישראל, וגם תורה חדשה. והתפיסה החדשה הזו אינה מצומצמת. היא אמורה להאיר את העולם כולו. זו ההבטחה שאברהם שומע: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.

תלאות היומיום משכיחות את האתגר הזה שלנו, להיות ברכה לכל. מדי פעם אנחנו מקבלים תזכורות. הנה שתיים, לדוגמה:

בימים אלה הודיעו שוב מי הם זוכי פרס נובל. חיפוש מהיר גילה שוב לפחות שלושה יהודים ברשימה הקצרה – לואיז גליק זכתה בפרס נובל לספרות, רוג'ר פנרוז בפיזיקה ופול מילגרום בכלכלה. עד היום חולקו 930 פרסי נובל ליחידים, וזכו בהם למעלה מ-200 יהודים. היהודים מהווים 0.2 אחוז, כלומר חמישית אחוז, מאוכלוסיית העולם, אבל יותר מ-22% מכלל כלות וחתני הפרס החשוב בעולם. זו לא טענה גזענית שאנחנו חכמים יותר, אלה הם פשוט פירות השקעה בת אלפי שנים ברוח ובמוח, בלמדנות ובאוריינות. הסבא של הסבא של כל הזוכים ודאי ישב מדי יום ופיצח סוגיות בגמרא מתוך התמדה ומסירות, אהבת תורה וסקרנות. התוצאה היא צאצאים שמקדמים את העולם ומביאים לו ברכה, בכל התחומים.

הדוגמה השנייה היא הסכמי השלום האחרונים, שאף קרויים "הסכמי אברהם". בפרשה אברהם מתבקש להיכנס לארץ ישראל. צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות. אלפי שנים אחר כך, העולם הערבי מכיר סוף סוף בקשר שלנו למקום הזה, ורוצה להצטרף לסיפור שאנחנו בונים פה. זה מדהים. שלושה הסכמים ברצף: איחוד האמירויות, בחריין, והנורמליזציה המרגשת מכל – סודאן. בלי הקורונה היינו מדברים רק על זה, יומם ולילה. מדינת אויב שבוחרת לנטוש את אל-קעידה, איראן ושאר מתועבי העולם, ולחבור למדינה היהודית הקטנה.

יש עוד מה לעשות כדי לתקן את העולם כולו, אבל אנחנו בדרך.


הסטטוס היהודי: "הערכים של אברהם סתרו את הערכים המקובלים. כל חייו היו מחאה חריפה נגד רוח הדור, מתוך אמת פנימית. איך יכולנו להתקיים, ואיך נוכל להתקיים, אלמלא ירשנו מאברהם אבינו את אומץ הלב להיות במיעוט?". (הרב שמשון רפאל הירש)

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.