ענין עם פועלי בנין

למה מגדל בבל קרס? למה הפרויקט הגרנדיוזי ההוא לא הצליח? חז"ל מספרים מה היה האופי של הבנאים ההם: כאשר נפלה להם לבנה, הם היו אומרים "אוי ואבוי", וכאשר נפל מטה אחד הפועלים – הם התעלמו והמשיכו לעבוד כרגיל.
איך הם היו מתארים את המציאות באתרי הבנייה בימינו? כשמדובר בנרצח בפיגוע אנחנו עוצרים. כשמדובר בתאונת דרכים או באירוע על רקע פלילי – אנחנו גם כן מטים אוזן לשמוע. אבל כשמדובר בתאונת בנייה, למי אכפת? אין לנו עניין עם פועלי בניין.
ביום רביעי השבוע, למשל, נפצעו ארבעה עובדים בתאונות שונות ברחבי הארץ. "הקואליציה למאבק בתאונות בניין" מנסה, קודם כל, לאסוף את הנתונים. אז הנה אלה של השבוע: ביום רביעי עובד נפל ונפצע בינוני באתר בנייה בכרמיאל, עובד אחר אושפז במצב קשה אחרי התחשמלות באתר בנייה בבית"ר, ובמעלות תרחשיא נפגעו שני עובדים מפגיעת טרקטור. מתחילת השבוע אירעו שמונה תאונות בסך הכול.
הפעילים בקואליציה הזו דורשים להעלות מקרים כאלה לסדר היום: האם המשטרה חוקרת? האם יוצא צו להפסקה זמנית של העבודות? האם מוטלים קנסות? האם התקשורת מחפשת את מנהל האתר כדי לראיין אותו על המחדל? למה ישנה תחושה שתאונות עבודה הן גזירת גורל? האם זה קשור לעובדה שרוב הנפגעים אינם מקושרים ומחוברים אלא ערבים או עולים חדשים או עובדים זרים? האם היינו מסכימים להקריב כך כל שבוע אנשים מהמעמד הבינוני, על מזבח חוסר הזהירות והבטיחות?
בכנסת הוגשה לאחרונה הצעת חוק עם משמעות סמלית: להציב לוח זיכרון במקום, לזכר עובדים שנהרגו בעודם בונים את מדינתנו. התמונה המצורפת היא של הדמיה שפרסמה ח"כ שלי יחימוביץ', אחד מיוזמות החוק. אם הוא כבר היה מיושם, בשנת 2015 היו צריכים להציב שלושים לוחות זיכרון כאלה.

(מתוך הטור השבועי)

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.