על "סערת" יובל דיין
אני ואישה שאני אוהבת. צילום: דוד מור

הפוסט של יובל דיין לא מעניין אותי, מעניינת אותי ההיסטריה סביבו. העובדה שאנשים שלחו לי בשיא הרצינות את "הטקסט האמיץ" ש"גורם להם לחשוב מחדש". אז קראתי. עצוב לראות אדם שמגיע למצב כזה. עצוב יותר לראות את ההיסטריה שטקסט לא ערוך של 600 מילה מעורר. זה עידן של "סערות" ו"טלטלות" ו"פרשות", שבו הכול מוגזם. רק לא מזמן זה היה כיסוי הראש של לינור אברג'ל שהפך לנושא הקריטי בישראל. עכשיו זה ירון לונדון והתנהגותו הדוחה, וכמובן, המשבר האישי של יובל דיין.

התחושה בחלקים בפיד היא שנכון, יש את תורת-משה, את התנאים, את האמוראים, את רש"י, את הרמב"ם, את הבעל שם טוב, את הגאון מווילנא, אבל עכשיו יש את הפוסט של יובל, ואנה אנו באים?
הנה כמה מחשבות אישיות שלי:

1.

צריך להפסיק לחפש "אישורים מבחוץ" אצל חוזרים בתשובה. התורה לא צריכה חיזוקים מכוכבים מפורסמים. זה כמובן כיף לשמוע איך אנשים מתחברים למורשתם, ולהאזין לדמויות מרשימות שעשו שינוי בחייהן. זה בהחלט מעורר השראה. אבל אם לגלות את האמת, אני אישית, כחוזרת בתשובה, מתעניינת לא פחות בסיפורם של דתיים מבית. כי לבנות עולם פנימי אמיתי כשאתה גדל לתוך זה, מגיל אפס – זה גם מאוד מרשים. הדרך מהשרימפסים לאלוקים מאתגרת. הדרך מסידור "רינת ישראל" שנתנו לך ליד בכיתה א' לאלוקים מאתגרת לא פחות.

אם נפסיק לנהות ככה אחרי סלבז שחלקם לא למדו ולא העמיקו, גם לא נתאכזב מהם כל כך אחר כך.

2.

צריך לפתח יחס בריא יותר לנושא המגזרים. שמעתי את יובל דיין כמה פעמים. מאוד לא אהבתי את היחס השלילי הקיצוני כלפי החברה החילונית שאותה עזב, כאילו אין אף מילה טובה לומר עליה, חלילה. לא התחברתי גם לריצה, עם כל הקעקועים, ישר לתוך קהילה קיצונית דוברת אידיש בבית שמש. אז עכשיו הוא תוקף בשליליות קיצונית את הקהילה הזו, כאילו אין אף מילה טובה לומר עליה, חלילה, ורץ מהר בחזרה למגזר הקודם. אף מגזר לא מושלם. אף מגזר לא יושיע אותנו אם לא נעבוד על עצמנו. זה אולי אפילו קל שתמיד יש איזה "מגזר" להאשים.

3.

לא צריך "לזרוק את השכל". כמה פעמים שמעתי את הביטוי הזה מיובל בעצמו. לא צריך לזרוק את השכל, אלוקים רוצה שנשתמש בו. קיבלנו בהר סיני היגיון ולא שיגעון. בתורה א' בליקוטי מוהר"ן כותב רבי נחמן: "כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו". אור גדול לא זורקים. ולכן גם גורו כזה, כריזמטי ככל שיהיה, צריך שיקול דעת, רב, מדריך, סמכות, שפיות. וצריך גם אנשי מקצוע. מהפוסטים שלו עולה נפש קרועה. זה אדם שהעניק טיפול למישהו? שהיה רב של מישהו?
ליובל, וגם למי שראה בו סמכות רוחנית, צריך לומר: יש יועצים מקצועיים בעולם. יש פסיכולוגים, יש פסיכיאטרים. יש גם רבנים. זוהרים ורהוטים הרבה פחות, חכמים ומנוסים הרבה יותר. הם לא ידברו על מיסטיקה ויבטיחו את הכוכבים, אלא יכוונו אותנו אל עבר שלושת הדברים שעליהם העולם עומד: תורה, עבודה וגמילות חסדים. כמה משעמם. כמה חשוב.

4.

מה זו בכלל רוחניות? ממה שאני מבינה, ביהדות הרוחניות לא נמצאת ביציאה דרמטית מהחברה האנושית היומיומית והנורמלית – אל עבר מסעות סולו מפוארים ומסעירים. הרוחניות היא כאן ועכשיו, באנשים שלצידנו. לכן משהו פה לא ברור לי. אדם בן חמישים ומשהו מפרסם את "פוסט חייו", מסכם את "מסע חייו", וכותב בו רק על עצמו ועל נפשו ועל "מסעותיו הרוחניים". אף לא מילה אחת על אשתו ושותפתו במשך שנים. על שבעת הילדים שהביא אל העולם הזה. אף לא מילה אחת על ההורים, או אפילו על איזה חבר טוב שעזר לאורך הדרך. זה אולי כל הסיפור, זה אולי כל הפספוס. הרי שם, בדיוק שם, נמצא המסע הרוחני האמיתי שלנו.
רבי נחמן כתב: "עוד יגיעו זמנים שבהם להיות איש כשר ופשוט, יהיה חידוש כמו להיות הבעל שם טוב". הזמנים האלה הגיעו. שנזכה להיות אנשים כשרים ופשוטים.

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.

סולם יעקב

על זוגיות, חינוך ילדים, שיפור עצמי ועוד

ידידיה מאיר וסיון רהב-מאיר במסע בעקבות דמותו המיוחדת של הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל.

אתם מוזמנים לרכוש את הספר במחיר מיוחד באתר ידיעות ספרים!