מה עושות האיילות

1.

לפני שבועיים כתבתי פה על המהלכים שבעיני מפלגות הימין צריכות לנקוט. בין היתר הומלץ לרב רפי פרץ לפרוש או לבקש לרדת למקום נמוך יותר ברשימה. אולי אחרי השבוע המביך האחרון זה יקרה, כולם שם יתעשתו סוף סוף ואיילת שקד תעמוד בראש מפלגה אחת שתרוץ מימין לליכוד. איילת אחרת, ח"כ לשעבר איילת נחמיאס-ורבין, כתבה לי באותו שבוע בתגובה לטור: "ומה עם עצות לשמאל?".

התיישבתי לכתוב, וגליתי שנחמיאס-ורבין כתבה בעצמה חלק מהתשובה. היא פרשה לאחרונה ממפלגת העבודה, וסיכמה עבור המגזין "ליברל" את מסקנותיה: "אילו הייתי מקבלת שקל על כל פעם שנשאלתי בחודשיים האחרונים אם מפלגת העבודה תוכל לקום מששת המנדטים שקיבלה, הייתי יכולה לכסות את הגירעון מהבחירות האחרונות", כתבה. תשובתה היא שהמפלגה שהייתה ביתה במשך 30 שנה, המפלגה שבנתה את המדינה, צריכה לחזור לעסוק בבנייה, ולא בפירוק. אנטי-ביבי זה לא מצע. הנדידה שמאלה מבחינה מדינית וחברתית היא אסון. צריך לחזור ולהציע לציבור אתוס מלהיב: "אי אפשר להמשיך להימלט מן העובדה שמושגים שהיו מזוהים עם העבודה – כמו ביטחון, ציונות, לאומיות וערכי יהדות – איבדו את מקומם בשיח הפנים-מפלגתי וזה השתקף החוצה. אפילו תעשייה והתיישבות, שהיו מילים נרדפות לערכיה, כבר לא מהדהדים כבעבר… מפלגת מרכז-שמאל בישראל שיש לה אינסטינקט שלטוני אינה יכולה לחתור להחזיר לידיה את ההגאים מבלי שהציבור יזהה בה את השאיפה ללאומיות ולביטחון, את היהדות לצד הדגל הדמוקרטי המונף בגאווה. אולם במפלגת העבודה, בביתי, התעקשו לא להתמודד עם השינויים, בעיקר הדמוגרפיים, כמאמר הבדיחה העצובה: בכל אמבולנס שעובר יש או מצביע עבודה שמת או מצביע ליכוד שנולד…".

2.

מה שקורה לאחרונה סביב חוק הגיוס הוא די מדהים. התופעה חוצה מפלגות: כל מי שמסתכל על הסוגיה הזו בלב פתוח, מבין שהפתרון אחר לגמרי ממה שמדברים עליו כעת בכנסת. שצריך הסכמה ולא סנקציות, ושתהליכים חברתיים לא עוברים בקריאה שנייה ושלישית, אלא קורים בשטח, בפועל, בשקט ובחוכמה. למעשה, רק לפיד וליברמן נותרו בעקשנותם, שעלולה גם לפגוע בהם פוליטית בהמשך. נפתלי בנט פרסם לאחרונה את התכנית "משיסוי לשילוב". מאז ומתמיד הוא הבין את הסוגיה הזו, ולמרות שהכיפות הסרוגות יכולות לגרוף כאן לייקים וגם פתקי הצבעה אנטי-חרדיים – הוא לא הלך לשם. אהוד ברק אומר גם הוא שחוק הגיוס שעליו מתעקש ליברמן אינו האישיו, אלא השתלבות בשוק העבודה, ושהדיון כעת הוא "ישראבלוף". איש מפלגתו, קובי ריכטר, אמר לאחרונה ש-30% מהעובדים שגייס בשנים האחרונות הם חרדים ו"אנחנו לא צריכים חוק גיוס, צריך לבטל את זה ולעשות דברים נכונים". אלה בדיוק הפתרונות שמציעים גם גבי אשכנזי, בוגי יעלון ובני גנץ. אבל מה הם מבינים, הם רמטכ"לים לשעבר, לא כתבי "במחנה". גם את עמיר פרץ וסתיו שפיר שמעתי מתבטאים באותה רוח.

השבוע הצטרף למחנה הזה עוד קול חשוב. הרב  שי פירון, לשעבר שר החינוך של "יש עתיד", הציג את התוכנית החדשה של תנועת "פנימה" בראשותו, שמציעה שירות במקום גיוס. התנדבות בשלל מסלולים במקום גיוס בכפייה, לכלל המגזרים (גברים ונשים, יהודים וערבים, חרדים וחילונים). "לדיון האחרון בכנסת עם ליברמן אין שום קשר לביטחון ישראל, זה שקר", אמר בראיון לתוכנית "מנדי וביתאן". "צריך לדבר אמת: להיות פקיד בתקן בלתי נחוץ בקריה בתל אביב זה לא יותר חשוב מלהיות מתנדב בחדר מיון בדרום או במד"א בצפון. אתה לא יכול לשים נשים ביחידות הקדמיות, ואז להביא לשם חרדים. תחליט מה אתה רוצה. ובכלל, הצבא הופך יותר ויותר טכנולוגי. יש בו אבטלה סמויה, ובמקביל כולנו יודעים שיש המון מה לעשות במערכת הבריאות והחינוך. צריך שההתנדבות והסולידריות יהפכו לגורם מחבר ולא מפלג, כל אחד יתרום במסלול אחר".

אחד המראיינים שאל כיצד הגן בעבר על עמדותיו של לפיד, והוא ענה: "אני לא יודע מה אתה עושה באלול ובראש השנה, אבל אני בזמן הזה עושה חשבון נפש, ואני חושב שהדרך הזו לא הייתה נכונה".

נכון, יותר קל לעשות סרטוני בחירות ויראליים, אנטי-חרדיים, אבל לאט לאט העמדות המורכבות האלה מחלחלות למערכת הפוליטית, לכל רוחבה.

3.

20 שנה לפטירת מאיר אריאל. לצד כל המצעדים וההופעות, יצא גם ספר חדש, "ד"ר התחכמות" שמו, עם שלל אוצרות חדשים וישנים פרי עטו. הנה פנינה אחת שכתב בבחירות בשנות התשעים: "השוד הגדול של אוצר היהודים, אלה המילים שנשדדו ממשמעותן המקורית ונעשו שמות של תנועות חברתיות ומפלגות. מילים יקרות מפז ומכל הזהב שבשוויץ. 'מולדת'. 'עבודה'. 'ליכוד'. 'צומת'. 'מרץ'. 'גשר'. 'דגל התורה'. 'ישראל בעלייה'. כגודל הצלחתן בבחירות, כך ערכן בשוק המילים. ואם מפלגה לא עוברת את אחוז החסימה, אז אין יותר 'תחייה'? ואם 'מולדת' מקבלת רק שלושה אחוזים, הייתכן שיתר התשעים ושבעה יתייחסו לא טוב למילה מולדת? לא חבל על המילה? השפה לא סובלת את זה. זהו, אם כן, השוד הגדול של אוצר היהודים. אפשר לקרוא דרור למילים ולהשיבן למשמעותן הבוראת-עולמות, ולחייב מפלגות להיקרא בשמות נטולי משמעות, או בכלל לחדול להתקיים, כדי להניח לשורש פ.ל.ג בימינו".


הסטטוס היהודי: "שלושה שבועות בשנה מכונים 'בין המצרים', הזמן להיזכר בכל מה שלא מושלם ולא מתוקן, הזמן להתאבל על כל מה שחסר, להילחם למען כל מה שאנחנו אמורים להגשים וטרם הגשמנו" (הרב ארז משה דורון, על ימי "בין המצרים" שמתחילים ביום ראשון, בצום י"ז בתמוז)

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.