ללמוד להיכשל | אקטואליה לפרשת פנחס תשפ"ב

1. אני מחבבת את התמהיל הזה, שאנחנו מציגים לנשיא אמריקני שבא לבקר. פתאום ישראל היא כולה מיקס מדהים של תנ"ך ושל טכנולוגיה, של מורשת השואה ושל חדשנות, וכל היריבים הפוליטיים מסוגלים לפתע לעמוד בשמש בנתב"ג ביחד ולחייך. בארה"ב אמרו השבוע שביידן בא לקבל קצת חום ואהבה בישראל, בתקופה פנימית כה קשה, אבל בעצם גם אנחנו היינו צריכים את זה. יומיים של הפוגה.
2.
שני חרדים נכנסו בימים אלה לתפקידים חדשים. הבחירה בהם מלמדת לא רק עליהם, אלא על החרדיות ועל הישראליות, שמכילות ואף מתברכות במינויים כאלה.
ברכי לוי, חרדית תושבת נתניה, אימא לשישה, מונתה בימים אלה ליו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה. היא עבדה בהסתדרות האחיות, החלה ללמוד לתואר ראשון וגילתה כשלים וקשיים, שגרמו לה להתחיל להיות פעילה חברתית. "הקמתי מדור תרבות לסטודנטים דתיים, טיפלתי בהרבה בעיות משמעת ובעיות אקדמיות, ולאט לאט הכירו אותי פה סטודנטים מכל המגזרים".
כ-50 אלף סטודנטים לומדים בפתוחה, והם בחרו בה כעת ליו"ר. "היעד הכי חשוב שלי הוא מלגות לסטודנטים, בעיקר הורים. אנחנו מוסד עם הרבה סטודנטים בגילאי 30-40, ואפילו 60. רוב ככל הלומדים פה משלבים משפחה, לימודים ועבודה. גם אני אישית ממשיכה כעת לתואר שני במנהל עסקים. צריך יותר מודעות למלגות לגיל הזה, לא רק לצעירים".
מי שמכיר אותה, לדבריה, ואת היכולת שלה לגשר ולקשר בין המגזרים, כבר מזמן לא מרים גבה. "האתגר שלי הוא לשמור על הערכים שלי, לשבור סטריאוטיפים ולנפץ סטיגמות שגויות על הציבור הנפלא שאני שייכת אליו, אבל מעל הכול – פשוט להיות היו"רית הכי מקצועית, ברמה הכי גבוהה. לא בחרו אותי כחסד, ולא כחרדית-מחמד, אלא כדי לעבוד, נטו".
ולמינוי השני: שרת החינוך שלחה בימים אלה מכתב רשמי לישראל ענדען, שיהפוך להיות בקרוב חבר המועצה של "יד ושם". ענדען בן ה-42 הוא עורך דין, חסיד גור, תושב בית שמש. הוא נולד בברוקלין, להורים שנולדו במחנות העקורים בגרמניה, מייד אחרי השואה. "שני הסבים ושתי הסבתות שלי ניצולים, מכאן הקשר הקרוב לנושא".
"כילד, הוא גדל בין ניצולי שואה שהקימו את חייהם מחדש בארצות הברית. "נפעמתי לראות אותם בונים מחדש את ההריסות. בגיל צעיר הקמתי שם את ארגון 'שם ושארית' שמטרתו הייתה לסעוד ולבקר ניצולי שואה באזור ניו יורק. אחרי לימודים בישיבות חרדיות בארץ ובחו"ל עליתי לארץ, למדתי משפטים ב'אונו' והקמתי את ארגון 'מאזני צדק'. רציתי להעניק שירות משפטי חינם למעוטי יכולת, בדגש על ניצולי שואה.
"זה בוער בי. חלק מהעלייה שלי לארץ הוא מבחינתי נקמה בצורר הנאצי. הפסוק שמנחה אותי הוא הפסוק של הנביא עובדיה: 'ובהר ציון תהיה פליטה, והיה קודש'. אנחנו בציון צריכים להיות המפלט. אני חושב שהציבור החרדי זוכר ומנציח בצורה עמוקה מאוד. כל כך הרבה מוסדות תורה וישיבות נקראים על שם הקהילות שחרבו: מיר, טלז, פוניבז', קלם, סלבודקה... כבר שנים אני מקדם את לימוד השואה בתוך הציבור החרדי, אבל עכשיו יש לי הזדמנות להביא את הסיפור החרדי למוסד הישראלי המרכזי, ליד ושם. לא באתי לכפות, באתי להוסיף את הקול שלי".

3.
זה עידן שבו כמעט כולם משדרים הצלחות. קמים בבוקר ומקדמים מותג ושמו אני. הפיד באינסטגרם מזיע מרוב פילטרים, מאכלים מדהימים, בילויים נוצצים, ילדים חגיגיים, בני זוג אהובים. כולם תמיד עובדים על הדבר הגדול הבא, מבשלים לכם משהו מעניין, מוכרים לך את עצמם או את המוצר שלהם. רבי נחמן מברסלב אמר שכולנו קבצנים. יש קבצנים לכסף, יש לאהבה ולתשומת לב.
פרשת השבוע היא פרשת פנחס. זו הפרשה השנייה באורכה בתורה, והיא מספרת בין היתר על כך שמשה רבנו לא ייכנס לארץ ישראל. המנהיג שלנו עלה על בימת ההיסטוריה לא כווינר, אלא כאדם כבד פה וכבד לשון. גם כעת הוא נפרד מאיתנו לא ב"הפי אנד" סוחף, אלא בהחמצה מהדהדת: הוא הוציא את העם ממצרים, אבל הם ייכנסו לארץ ישראל בלעדיו.
משה רבנו הופך לסמל של כמעט. העמידה על הר נבו, מנגד, כשהוא רק רואה את הארץ, מלווה אותנו אלפי שנים. רחל המשוררת כתבה: "בְּכָל צִפִּיָּה, יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ".
אבל מה עושים כשלא מצליחים להגשים חלום? משה רבנו מתפלל. הוא מבקש, מתחנן, מפציר. אחר כך, הוא מקבל "פרס ניחומים". הוא זוכה לראות את הארץ, לא להיכנס. גם קצת זה טוב. ולבסוף הוא מלמד אותנו עוד לקח – כשהמציאות לא מתיישרת עם רצונותיך, אתה לא שובר את הכלים. אתה מנסה לעשות את הכי טוב, במצב הקיים.
בשעותיו האחרונות, הוא מבקש מאלוקים למנות לעם מנהיג מתאים, איש רוח ומעש, שיוביל אותם מעתה. זה מה שמטריד אותו. והתורה, בכנות ובשקיפות שלה, לא מוסיפה שום פילטר ולא נפרדת במיליון לייקים מ"המנהיג מספר 1 שלנו". היא מתארת איך אפילו משה אינו מושלם, ואיך הוא נשאר שם, על הר נבו. גם בכך – משה הוא רבנו.

4.
וביום ראשון – צום י"ז בתמוז. זה היום שבו הובקעה חומת ירושלים, ערב החורבן. הצום מתחיל בעלות השחר ונמשך עד צאת הכוכבים, והוא מתחיל את תקופת "בין המצרים", שלושה שבועות עד תשעה באב שיש בהם מנהגי אבלות. אבל אלה לא רק שלושה שבועות של דיכאון וחורבן, אלא גם ימים של חשבון נפש, של מחשבה מה אפשר לתקן ולשפר.
שבת שלום.

הסטטוס היהודי

"משה רבנו לא נכנס לארץ, וגם לא אהרון הכהן ומרים הנביאה, האחים שלו. אנחנו לא יודעים אפילו איפה הוא קבור, ולא עולים לקברו. למה? כי הסיפור שלנו גדול מכל אדם פרטי" ("מעט מן האור")