כשאבא של גנץ נלחם על השבת

1.

בזמן שדיברנו על רותם סלע:

  • דיאנה אבו קטיפאן, בת 19 מלוד, הוצאה להורג ביום רביעי בבוקר ביריות, יומיים לפני חתונתה, על רקע התנגדות המשפחה לנישואיה. אמא שלה נרצחה לפני 15 שנה. זה לא קורה באיראן אלא שתי דקות משדה התעופה הבינלאומי של ישראל, אבל זה לא פוליטיקלי קורקט לדבר על זה. אף פוליטיקאי לא יעז. מה פתאום, רק בדיחה חביבה של יאיר לפיד על אורנה ברביבאי היא הבעיה של מעמד האישה בישראל.
  • הפרקליטות חזרה בה לחלוטין מכתב האישום נגד ינון ראובני וקטין בן 17 שהואשמו בהצתת כנסייה ועוד אירועי תג מחיר. עו"ד איתמר בן גביר ניהל מאבק ממושך להוכיח כי השב"כ גבה ראיות באופן אלים וקיצוני. בית מעצר מפוברק שלם, עם שוטרים ומדובבים שהתחזו לעבריינים כבדים ומאיימים, נבנה רק עבור הפרשה הזו. השופטת המזועזעת כתבה כי הקטין סבל מהתעללות נפשית לא סבירה וזכויותיו האלמנטריות נפגעו. התיק בוטל. הדברים המטרידים האלה שקורים במרתפי השב"כ ממש לא אמורים להיות רק עניינו של בן גביר.
  • ולא רק דברים רעים נדחקים הצידה, גם טובים: פורים מתקרב. השבת הקרובה מכונה "שבת זכור". הולכים בה לבית הכנסת לשמוע פסוקים על החובה למחות מהעולם את עמלק, סמל הרוע. אחר כך מתחפשים, שולחים משלוחי מנות, קוראים את מגילת אסתר ונותנים מתנות לאביונים. הזדמנות להיזכר במצע המשותף של כולנו, בסטורי שלא נמחק אחרי 24 שעות.

2.

סיפור קטן על אבא של גנץ, ועלינו: ב-24 בפברואר 1977, ו' אדר תשל"ז, התקיימה ועידת מפלגת העבודה. זה היה כחודשיים לפני הבחירות המכונות "המהפך", שבהן מנחם בגין עלה לראשונה לשלטון. נערכה שם התמודדות בין יצחק רבין לשמעון פרס על תפקיד יו"ר המפלגה. רבין ניצח, אבל אף אחד לא חשב שהם בוחרים את ראש האופוזיציה הבא. זה היה יום שישי, הדיונים נמשכו, ובחודש פברואר השבת נכנסת מוקדם. קבוצת צירים במפלגה שלחה אז מכתב ליו"ר הנשיאות, שלמה הלל, עם בקשה דחופה: "אנו צירי הוועידה החתומים מטה מבקשים לסיים את דיוני הועידה ביום שישי לא יאוחר מהשעה 12:00 בצהריים, כדי לאפשר לחברים להגיע לבתיהם לפני כניסת השבת". בראש החותמים מתנוססת חתימתו של סגן מנהל מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית – נחום גנץ, אבא של בני גנץ. נחום רצה להספיק לחזור הביתה, אל מושב כפר אחים, לפני שהשבת נכנסת. להגיע בזמן אל מלכה רעייתו שתדליק נרות, וללכת לבית הכנסת עם ארבעת הילדים, ביניהם בני. נחום ומלכה שמרו על המסורת מילדותם, גם במהלך השואה ששניהם ניצלו ממנה, וגם במדינת ישראל המתחדשת שהיו שותפים בהקמתה.
את המכתב הזה העביר לי השבוע חגי הוברמן, עורך עלון "מצב הרוח". כעשרים חותמים הצטרפו לבקשה של גנץ, שייצג אז את השמאל הדתי של פעם. אבל כמה שבועות אחר כך הליכוד ניצח בבחירות במפתיע, בדיוק בגלל סוגיות כאלה – של זהות ושל מסורת ושל מורשת. אף שומר שבת בליכוד לא היה צריך להתחנן שהוועידה לא תגלוש לתוך שבת קודש. פתאום עלה לשלטון ראש ממשלה שבעצמו שמר שבת. הוא שם את הנושאים האלה בקדמת הבמה, לא כשתדלנות צדדית. הח"כים הדתיים הופתעו כשבגין דרש בעצמו ש"אל-על" תפסיק לטוס בשבת, ולא ביקש מהם שום דבר בתמורה לכך במשא ומתן הקואליציוני. לראשונה ראש הממשלה הציג גישה יהודית גאה ועצמאית. השבת היא גם שלי, לא רק שלכם, אמר אז לח"כ מנחם פורוש. בתקשורת ציטטו אז את בגין, שהסביר: "איננו יכולים להתחיל לחשב רווחים והפסדים לעומת ערך נצחי של עם ישראל. אין אדם צריך להיות דתי כדי להכיר בכך. יהודי גאה יקבל זאת".
השבוע אמר גנץ שבגין היה מדיח את נתניהו מהליכוד. אדרבא, בנימין בן נחום מכפר אחים מוזמן להמשיך את הגישה של אביו ושל בגין – גישה שהציבור המסורתי כל כך צמא לה – ולפעול למען ערך שמירת השבת בפרהסיה. אין יותר ימין ושמאל, השבת לפני הכל.

3.

בעצם כבר מזמן התירו כאן סמים, וכולנו מכורים כבדים. תראו כמה המשבר בפייסבוק, ווטסאפ ואינסטגרם ביום רביעי בערב הטריף רבים מאיתנו. ד"ר עידו הרטוגזון, חוקר טכנולוגיה ותודעה, כתב השבוע מאמר על ההתמכרות, ולראשונה ניסה להסביר איך כל רשת היא סם אחר. הווטסאפ, לדבריו, פתח את שערי האהבה. אנשים מאופקים ועצורים שולחים בעזרת קרנבל האימוג'ים רגשות חמים לכל עבר. הורים וילדים, בני זוג וחברים מעתירים זה על זה לבבות לרוב. הווטסאפ, מאבחן הד"ר, הוא סם מסוג ה-MDMA, האקסטזי של עולם הטכנולוגיה, שיוצר אצל המשתמש בעיקר אופוריה. הוא מסמם אותנו לחשוב שהאהבה הווירטואלית הזו היא אמיתית. הבעיה מתחילה כשהצדדים נפגשים באמת, ומגלים כי אהבה פנים אל פנים אינה קלה כפי שנדמה מהמרחק הבטוח של המסך. משפחות שממלאות את המסך בלבבות לא מסוגלות לפעמים להעביר חצי שעה ביחד בלי לאבד את זה.
אבל הווטסאפ, הוא כותב, גילה לנו משהו עמוק על עצמנו ועל הרצון בקשר. בסיפור החסידי המפורסם, היהודי מתלונן שהוא לא מרגיש בנוח להתפלל ולומר "אני מאמין" כי הוא אינו מאמין. רבו עונה לו שמשמעות האמירה הזו היא "אני חפץ להאמין". מי שמשדר אהבה בוואטסאפ מביע לכל הפחות רצון לאהוב, גם אם זה לא תמיד מצליח בחיים הממשיים.
אם הווטסאפ הוא אקסטזי, ממשיך ומסביר חוקר הסמים, הפייסבוק הוא סם הזייה, בסגנון ה-LSD. פייסבוק גורם לנו לראות גרסה ורודה של העולם ולהתרכז רק בהיבטים החיוביים שלו. אי אפשר ללמוד ממנו כמעט דבר על העולם האמיתי, שכן הוא יוצר עולם מקביל, הזייתי, בצבע מסטיק-ורוד. אנשים לא משתפים בו את החלקים האפורים או העגומים של חייהם ("היה לי כרגע התקף חרדה", "אני לא בטוח מה אני רוצה לעשות בחיים" או סתם "נכשלתי במבחן"). הם יוצרים עולם שכולו מורכב מ"יש לי עבודה חדשה", "נולד לי ילד", "זכיתי במלגה". אנחנו מתמכרים למציאות האופורית הזו והתוצאה היא כמובן חיים שקריים, שעלולים להתנפץ אל קרקע המציאות.
המודעות לבעיה הזו, היא כבר חלק מהפתרון.


הסטטוס היהודי: "אנחנו חיים בחברה מאותגרת-שמחה. היום השמחה צריכה לימוד. שמחה נתפסת לעתים כשטחית וקלילה, בניגוד לטראגי ולמנכולי, שנתפס כמשהו רציני ועמוק. אבל אין זה כך. שמחה אמיתית היא עומק גדול, חכמה גדולה, הכרעה ערכית שלנו" (הרבנית ימימה מזרחי בשיעור לפורים, השבוע)

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.

סולם יעקב

על זוגיות, חינוך ילדים, שיפור עצמי ועוד

ידידיה מאיר וסיון רהב-מאיר במסע בעקבות דמותו המיוחדת של הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל.

אתם מוזמנים לרכוש את הספר במחיר מיוחד באתר ידיעות ספרים!