טרנד המשבצות לאביב 2019

1.

למפלגה החדשה יקראו "כחול לבן" אבל ברשם המפלגות היו צריכים לקרוא לה "רק לא ביבי". למפלגה שמנגד קוראים רשמית "הליכוד", אבל שמה האמיתי הוא הרי "רק ביבי". אז מי אמר שביטלו את הבחירה הישירה במדינה? האיש האהוב ביותר והשנוא ביותר בישראל עומד כעת לבחירה. כל השאר – רעשי רקע.  לכן למרות המישמש האידיאולוגי המטורף ברשימתם, גנץ, אשכנזי, לפיד ויעלון לא צריכים אפילו לפרסם מצע מסודר. גם נתניהו לא. הבנו את העסק.

זוהי כמובן בשורה לא טובה לכל שאר המפלגות, שחושבות שחוץ מביבי (ושרה) יש עוד נושאים על סדר יומנו.

2.

ועכשיו להרכבי המפלגות, אל האנשים שמאחורי מספרי 1 ו-2 ברשימה: השתתפתי פעם בדיון על תרבות הריאליטי, שבו שאלו מה יקרה אם הפורמט של 'האח הגדול' יישאר כמו שהוא, אבל ילהקו לשם רק אנשים מסוג מסוים מאוד – פעילים חברתיים, קצינים במיל', ראשי עמותות חסד. ובכן, הפורמט הזה התגשם לנגד עינינו. מלהקים ומלהקות הרכיבו בשבועות האחרונים נבחרות כאלה, והם כולם ייכנסו בקרוב לבית האח, כלומר לכנסת. לפיד, גנץ, בנט, כחלון, ליברמן, גבאי, כולם-כולם חיפשו שריונים נוצצים. כך שהמנצחת הגדולה של הבחירות בינתיים היא פוליטיקת הזהויות: צבע עור, תדמית, מגדר, ארץ לידה, תארים. זה העיקר ולא האידיאולוגיה.

כאישה דתייה שקיבלה כמה פניות בשבועות האחרונים, קצת נעלבתי מהצורך לשבץ אותי בפסיפס כזה. רגע, מי קבע שיוצא אתיופיה לא ידאג לנשים דתיות יותר טוב ממני? ומהו בכלל האינטרס ה"נשי-דתי"? ומי קבע שאני לא אדאג לאינטרס האתיופי יותר טוב מאותו עולה, בהנחה שיש דבר מוגדר כזה, "אינטרס אתיופי"? מה בדיוק המשמעות של ביטחוניסט ברשימה, או של לקוית שמיעה? זה טקס הדלקת המשואות?

התחושה היא שחיפשו פה בלחץ רוסי-מחמד ותושב פריפריה-מחמד, שעסקו כל הזמן בספירות ובבדיקות, כדי שהכל יהיה כשר למהדרין לפי בד"ץ הפוליטיקלי קורקט. האם כל נציג מגזרי של העדה הדרוזית או של מגזר העולים תמיד עורר כבוד וקידם מהלכים נכונים? הנה דוגמה הפוכה: מנחם בגין, יליד בלרוס, הוא שחולל מהפכה אדירה בכל הנוגע לעולי ארצות המזרח. היום היו מתייגים אותו מיד כ"אשכנזי".

ובכלל, עבודתו של מחוקק אינה להיות פרזנטור, אפילו להיפך. העבודה היא גם אפורה ונוגעת לסעיפים, תקציבים, פניות ציבור ותקנונים. זה לא מקום לסטארים נוצצים אלא לשיתופי פעולה מאחורי הקלעים, לירידה לפרטים הקטנים, לתרגום האידיאולוגיה לפרקטיקה.

יריב אופנהיימר, שהגיע למקום ה-13 בלבד בפריימריז במרצ, כתב על כך השבוע את המילים הנכונות הבאות: "חודשים מסבירים לי שלמרות ההישגים שלי, אי-אפשר לבחור בי כי אני גבר לבן וסטרייט ומרצ צריכה מזרחי. אחר כך הסבירו לי שמזרחי זה חשוב אבל צריך גם ערבי ודרוזי. ואחר כך הסבירו שחייבים ייצוג לעדה האתיופית ורצוי אישה. ועכשיו כולם מתלוננים על תוצאות הבחירות ושזהות אחת ניצחה את השנייה. זה שיח גזעני ומתנשא שמקטין ומבטל קודם כל את המועמדים, ואחר כך גם את קהל הבוחרים. בכל הדיונים כמעט ולא ראיתי התייחסות למועמדים עצמם, לחולשות וליתרונות, לרקורד הציבורי, להישגים ולטעויות ובעיקר לא ראיתי שום התייחסות לעמדות. כל מועמד מוגדר בתוך תבנית זהותו, עמדותיו פחות רלוונטיות. אני מסרב לקחת בכך חלק. אותי מעניין במה אנשים מאמינים, במה אני מסכים ועל מה אני חלוק. לא מעניין אותי שם משפחתם או מוצאם. לזהות יש משקל וגם לייצוגיות, אך הן אינן חזות הכל".

3.

"שלום, כותב לך החילוני היחיד בתמונה". כך נפתח המכתב של מיקי מלכה מכפר תבור. לפני שבועיים פורסמה פה תמונה של 140 האנשים שתרמו כליה בשנה החולפת. מיקי ביקש שאחפש בצילום את הבחור שבאמצע השורה השנייה, ליד הרב ישעיהו הבר מייסד ארגון "מתנת חיים". מצאתי. יש לו מסר חשוב להעביר.

"זה אני. 139 דוסים, ואני. ראיתי סביבי בשבת הזו כובעי שטריימל, תלמידי ישיבה בחליפה וחולצה לבנה, כיפות סרוגות ענקיות וסנדלי שורש. ראיתי נשים בפאות, בכובעים ובמטפחות. חסרונו של המגזר שלי בלט. הסתקרנתי למראה עוד אדם שלא חבש כיפה, וגיליתי כי זה פרופ' איתן מור, מומחה ההשתלות מבילינסון. התיידדנו. כשגילה הפרופסור שאני ברשימת ה-140 המכובדת נפלטה מפיו השאלה: אתה? מה עבר עליך? הרהרתי לא מעט בשאלתו, ולא מצאתי תשובה מוחצת. אצלי הכל התחיל לקראת החתונה של הבת שלי. חשבתי על מתנה הולמת ולא מצאתי, והחלטתי שהמתנה לזוג הצעיר תהיה לתרום כליה לאדם זר. הכליה נקלטה, והצלתי את חייה של מישהי מחולון. מאז חיי נחלקים לשניים: עד יום הניתוח, ואחריו. זכיתי בשמחה פנימית נצחית. אוסיף ואומר שרוב מכריע של מקבלי התרומה היו חולים שאינם דתיים. אלמלא התרומה הזו, היו נאלצים לרכוש כליה בחו"ל בסכומי עתק בתהליך מורכב, או לקבל תרומת כליה מן המת, אופציה עדיפה הרבה פחות מאשר לקבל כליה מן החי. רובם היו פשוט ממשיכים לחכות. אז למה הציבור הנפלא והמסור של חבריי תורם ומתנדב רבות, אך לא בשדה הזה? שוחחנו על כך בכנות במהלך השבת. לא רק על ארגון 'מתנת חיים'. גם על עזר מציון, חסדי נעמי, יד שרה, זק"א".

מלכה לא תכנן לכתוב את המכתב הזה, ובכלל לא תכנן להיחשף. אבל בשבת ההיא הוא הבין שלא מדובר בו, אלא בהזדמנות למהפכה חברתית חוצת מגזרים: "אישית, אחרי התרומה חשבתי להישאר באנונימיות, אבל השבת הזאת הפכה אותי לגמרי. הבנתי שעליי להיות שגריר. אז אנא פרסמי את דבריי עם קריאה גדולה: חבריי החילונים, אלף חולי כליה מחכים לכם. אני מבטיח לכם סיפוק ערכי ומצפוני גדול מכל מה שחוויתם בחייכם. בתמונת המחזור המשותפת הרגשתי עוף מוזר, אבל לקחתי על עצמי משימה: שעוד אנשים שנראים כמוני יהיו בתמונה של השנה הבאה".


הסטטוס היהודי: "בפרשת 'כי תישא' העם מקים את עגל הזהב בטענה כי משה רבנו מאחר. זו טענה שחוזרת פעמים רבות נגד העם היהודי: אתם מאחרים, מיושנים, לא מספיק מהירים ונוצצים. יותר קל להקים עגל זהב, יציר כפיך, מאשר להתחייב לתורת משה" (הרב יעקב גלינסקי)

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.