1.
האם הרוב הדומם התנער והתעורר השבוע והתחיל לסמן גבולות? האם אפשר למתוח קו בין רצף אירועים שקרו השבוע? הלוואי.
הנה רשימה חלקית: איתמר בן גביר הודיע שהוא רוצה לבוא "להתפלל" בכיכר דיזנגוף. גל ביקורת אדיר מכל המגזרים הבהיר לו מה דעתו על כך, והפרובוקציה בוטלה. למה? כי זה פשוט ממש לא מתאים לרוב הציבור, וגם לרוב הזה יש מה לומר.
פסטיבל עין גב בכנרת, מופע במלאת 50 שנה למלחמת יום כיפור. שר הביטחון יואב גלנט נושא דברים, קומץ מנסה להפריע לו בקריאות ובצעקות. המנחה יהורם גאון עולה לבמה ואומר דברים כל כך פשוטים. מדהים שהם לא נאמרו בכל כך הרבה אירועים קודמים שפוצצו: "חברים, בערב הזה באנו לשאוב תעצומות נפש מהימים ההם, מהימים ההם של היחד הנפלא. מה שאתם עושים עכשיו זו בושה", אמר גאון לקול מחיאות הכפיים של רוב הקהל, וירד מהבמה. גלנט הודה לו וסיים את דבריו. גם לרוב הקהל שטרח והגיע לאירוע הזה, ולא להפגנה – יש מה לומר.
נמשיך. הספרייה הלאומית של ישראל שינתה את הלוגו שלה. שני הפסים הכחולים שייצגו את דגל ישראל נעלמו, והאנגלית תפסה יותר מקום מהעברית. גל מחאה ספונטני התעורר ברשתות והופ, הספרייה הודיעה שהיא קשובה לציבור וחוזרת ללוגו הישן והטוב. כמה פשוט, כמה לא מובן מאליו.
אפשר לדבר גם על הגינוי מקיר לקיר ליריקות על אנשי דת נוצרים ולמעצרים מהירים של קומץ היורקים (רק שלא נהפוך את ההזייה השולית הזו זאת ל"תופעה"). וכמובן – ואולי זה האירוע שהתחיל את הגל הזה – הזעזוע של רוב הציבור מקבוצות שפשוט הפריעו והציקו למנייני תפילה ביום הכיפורים.
פעמים רבות נראה שפחות מאחוז מהציבור, בכל התחומים, מקבל הרבה יותר מדי מקום ותשומת לב והשפעה על סדר היום. אני מניחה שעוד יהיו רגעי קצה מהדהדים, אבל אולי משהו, השבוע, התחיל להתאזן. גם לרוב יש מה לומר.
2.
המילים האלה נכתבות בסוכה, ערב שמחת תורה. מה אזכור מהימים האלה עוד חודש-חודשיים?
הרב פרופ' יונתן זקס כותב שחג הסוכות מבטא ביקורת חריפה על חברת הצריכה שסמלה הוא הסלפי והקוד המוסרי שלה הוא "מה שעושה לך את זה". החברה שלנו צברה עושר חסר תקדים, והיא מציעה לאנשים אפשרויות בחירה רבות מכפי שהם יוכלו בכלל לבחון. אבל זו גם חברה שחווה שיא שלילי בצריכת סמים ואלכוהול, בהפרעות אכילה, בדיכאונות ובניסיונות התאבדות. חברה שמאריכה את תוחלת החיים, אבל לא מספיק מבהירה לבניה שחייהם ראויים לשמם.
הבעיה בחברת השפע אינה העוני אלא העושר. המבחן והניסיון לאדם מודרני אינם המצוקה אלא הברכה. חג סוכות מציע כיוון לתיקון: זהו חגם של הדברים הפשוטים. לחזור ולהתרגש מהסוכה, מארבעת המינים, מסעודה משפחתית, מקישוטי סוכה. תום ילדות, בלי תחכום טכנולוגי. חג האסיף, שבו מסתכלים על כל מה שהרווחנו ואספנו, ולומדים להודות עליו. האם שבוע תחת כיפת השמיים יכול לחנך אותנו לכך?
השבוע בביקור בשכונת שערי חסד בירושלים ראיתי את עשירי ארצות הברית היהודים שמציפים את הבירה. הם עזבו בתים מפוארים שם, הגיעו לבתים המפוארים שלהם פה, אבל נכנסו לאכול ולישון מתחת לכמה דיקטים.
הרב זקס מסביר שדווקא הארעיות והזמניות של סוכה נותנות לנו ביטחון אמיתי. הרי אי אפשר להשיג בעולם הזה ודאות פיזית. אנחנו פגיעים. כסף, בריאות, ביטחון – כל אלה יכולים לחלוף. אבל אפשר להגיע בעולמנו לוודאות רוחנית, לשלווה תודעתית. אם מבינים שהעולם כולו הוא סוכה, שכולנו זמניים פה, מבינים שהאמונה והערכים הם-הם הבית היחיד היציב. ולכן דווקא לחג הזה, חג של שבוע בסוכה לא יציבה, אנחנו קוראים "זמן שמחתנו". זו השמחה האמיתית.
ואחרי שבוע בסוכה אנחנו חוזרים הביתה אבל עולים קומה, לחג שמחת תורה. לפני שניפרד מכל רצף החגים אנחנו מקדישים 24 שעות לשמחה ממוקדת בספר הספרים. הספר שגם הוא יציב ונצחי יותר מכל הגלויות והאויבים והאתגרים של אלפי השנים האחרונות. ידענו לשמוח בו ולמצוא בו נחמה ומשמעות בכל דור ובכל תקופה, ויש בו מרפא ומזור גם כיום.
המילים האלה נכתבות בסוכה. הלוואי שהחגים לא יהיו רק רשימת ימי חופש או מטלות ואירוחים, לא רק הווי חביב של גן הילדים, אלא מקורות השראה ועוצמה לכולנו, לכל השנה.
- עדכון-דופק:
- השבת הקרובה היא גם חג, שמיני עצרת, שנקרא גם שמחת תורה. בסעודות החג כבר נכנסים הביתה בחזרה מהסוכה, יש נוסח מיוחד לקידוש וגם להדלקת הנרות.
- בשמחת תורה מסיימים את המחזור השנתי של קריאת התורה. קוראים את הפרשה האחרונה בספר דברים (פרשת "וזאת הברכה") שבה מסתיימים חייו של משה רבנו והוא מברך את כל שבט בברכה מיוחדת. ואז מייד מתחילים את הפרשה הראשונה בתורה, פרשת "בראשית", מבריאת העולם והלאה.
- בחג הרבה מנהגים והלכות. נהוג לרקוד ולהקיף את בית הכנסת במנהג ה"הקפות" ובמוצאי החג – ההקפות השניות, ברחבי הערים ומחוץ לבתי הכנסת. השמחה היא לא רק על סיום הקריאה בתורה, אלא על כך שמתחילים אותה ישר מחדש.
- חג שמחת תורה חותם את התקופה המיוחדת שהחלה כבר בא' באלול. סליחות, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום כיפור, סוכות, חול המועד וכעת חגי תשרי מסתיימים, לקראת שגרת תשפ"ד.
- השבת הבאה מכונה "שבת בראשית", מתחילים לקרוא בה את התורה מההתחלה. רבים מצטרפים בימים אלה לדופק היהודי העולמי הזה, ולומדים – לבד, ביחד עם אחרים או מתוך ספר – את פרשת השבוע, מבראשית.
- שבת שלום וחג שמח.
הסטטוס היהודי:
"למה בשמחת תורה רוקדים עם התורה? למה לא לשבת וללמוד ולהתפלפל? מה פתאום לרקוד עם ספר תורה סגור? הסיבה היא שהתורה שייכת לכולם, גם למי שלא למד ולא יודע כלום. היא של כולם, והשמחה היא לא על הידיעות שצברנו, אלא על עצם קיומה" (הרב מנחם ברוד)
השיעור השבועי לשמחת תורה תשפ"ד
להאזנה כפודקאסט
