1.
וואו, כמה שאנחנו צריכים יום כיפור עכשיו. זו הרפורמה האמיתית, הכוללת, הנדרשת יותר מכל.
קודם כל, בגלל האחריות האישית. אחרי שנה שלמה של האשמות כלפי חוץ, זוהי יממה של חיפוש כלפי פנים. לא מה המחנה השני עשה לא בסדר, אלא מה אתה עשית לא בסדר. יום כיפור אומר לך: די לווטאבאוטיזם. עזוב רגע את הפוליטיקאים ואת התקשורת ואת בג"ץ. 364 ימים בשנה תדבר עליהם, היום תדבר עליך. הבנו, הם לא בסדר, ואיפה אתה לא בסדר? מה אתה יכול לתקן? שב ותחשוב היטב. הווידוי אפילו מסודר לפי אותיות האלף־בית: אשמנו, בגדנו. אתה מסוגל להודות שאתה לא מושלם, וצריך להשתנות?
וכדי לעבור את התהליך הזה, יש ביום כיפור גם את השקט. דממה. יממה בלי חדשות ופושים ומבזקים. הפוליטיקאים לא צריכים להתראיין בכל רגע, מטות מאבק לא צריכים להוציא תגובות, אפשר להרפות. החדשות האמיתיות הן שהיממה הקדושה ביותר נכנסת ואז יוצאת, וכדאי לנצל את ההזדמנות השנתית הזו היטב.
ומעל הכל, אנחנו זקוקים ליום כיפור בגלל המחילה. כל כך הרבה לכלוך צריך למחוק. כל כך הרבה טרלול, אלימות, הקצנה, מה עושים? אנשים רבים שאלו את עצמם השנה, מול קווים אדומים שנחצו, מול תקדימים שהפכו נורמליים, האם אפשר יהיה לתקן ולחזור אחורה. התשובה של יום כיפור היא כן ולא. כן, אפשר לתקן, אבל לא לחזור אחורה, אלא לעלות למקום גבוה אפילו יותר, לעלות רמה. לא רק שאפשר וחובה לתפור מחדש את הקרעים, אלא שהרקמה צריכה להיות יפה יותר. קוראים לזה תשובה. זה הסוד ביום הזה, שאפשר להתחיל מחדש, שיש מקום לסליחה ולהזדמנות נוספת, ושצריך רק להשתפר מתוך מה שעברנו.
והתורה מספרת על היום שלפנינו: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ". וואו, כמה שאנחנו צריכים יום כיפור עכשיו.
2.
מה אומרים למאושפזים בכפר שאול בערב יום כיפור? אין לי פחד קהל, אבל דווקא שם פחדתי. כפר שאול הוא מרכז למתמודדי נפש.
עברתי שם בחוץ מאות פעמים בחיי, בכניסה לשכונת הר נוף בירושלים, אבל מעולם לא חשבתי להיכנס.
לפני כמה ימים נכנסתי. ורד מזומן־אביעד, שבתה אושפזה במחלקה פסיכיאטרית, החלה לחולל מהפכה ביחס למחלקות האלה. מרצים וזמרים מגיעים לשם לדבר ולהופיע, קבוצות מתנדבים מגיעות לעשות שם קבלת שבת וקידוש, והנה, גם אירוע לקראת יום כיפור נערך שם.
אבל מה אומרים? סיפרתי על עצמי ושאלתי אותם מה הכי חשוב להם שיידעו עליהם בעולם בחוץ. "כשאני יוצא מסתכלים עליי מוזר וצוחקים עליי", אמר מישהו. "אני מרגישה סוג ב', מרגישה מקולקלת, לא ראויה ולא רצויה", אמרה מישהי אחרת. הם כולם חזרו על אותו מסר במילים שונות, עד שאחד מהם אמר: "אני בכלל לא מבין למה אלוקים ברא אותי!".
סיפרתי להם את הסיפור על טוסקניני, שמתאים לכולנו בערב יום כיפור. ארטורו טוסקניני, הגאון המוזיקלי מאיטליה. הוא נחשב למנצח תזמורת עם אוזן רגישה במיוחד ועם זיכרון יוצא דופן.
בזמן מלחמת העולם השנייה הוא חי בניו־יורק. סופר אמריקאי צעיר הציע לכתוב יחד איתו את הביוגרפיה שלו, ולכן נפגש איתו מדי פעם כדי לראיין אותו ולשמוע את זיכרונותיו. ערב אחד הודיע טוסקניני לסופר שלא יוכל להיפגש: "יש לי משהו חשוב מאוד. התזמורת הסימפונית של ברלין מנגנת יצירה של מוצרט. בעבר ניצחתי על התזמורת הזו ועל היצירה הזו, והערב אני רוצה להאזין ברדיו לביצוע".
הסופר ראה באירוע הזדמנות ללמוד איך מומחה כמו טוסקניני מאזין ליצירה מוזיקלית, וביקש רשות להצטרף אליו, בלי להפריע.
באותו ערב הם ישבו יחד בסלון ביתו של טוסקניני בניו־יורק, והקשיבו דרך הרדיו לביצוע המדויק והנפלא ליצירה. "זה היה פשוט מושלם, נכון?", שאל הסופר, כשברדיו סיימו לשדר גם את מחיאות הכפיים.
למרבה ההפתעה, טוסקניני לא התלהב. "כמעט. משהו פה היה חסר". "חסר?", התפלא הסופר. "כן, כנר אחד היה חסר. משהו בנגינת הכינורות לא היה מושלם".
הסופר לא הבין איך טוסקניני הבחין בכך, ולמחרת טרח וצילצל אל המנצח של התזמורת בברלין ושאל אם משהו בקונצרט היה שונה, אם מישהו היה חסר. "יש לנו 120 נגנים", ענה המנצח. "מתוכם 15 נגני כינור. אתמול היו רק 14. אחד מהם הודיע ברגע האחרון שהוא חולה ולא יוכל להגיע".
במפגש הבא שלהם הסופר לא התאפק. "איך ידעת?", הוא שאל את טוסקניני. "כשאתה ואני מקשיבים ליצירה", הוא הסביר, "זה לא אותו דבר. אתה שומע אותה כאחד מן הקהל. אני שומע אותה כמנצח שאחראי על כל הכלים כולם, ועל הנגינה שלהם יחד. עבורי, כל כלי הוא משמעותי וחשוב ליצירה המושלמת. לי, הכינור ה–15 היה חסר...".
בחזרה מניו־יורק ומברלין לכפר שאול. המאושפזים בכפר שאול הבינו את המשל ואת הקשר שלו לזמן, למקום ולאנשים. לכל אדם בעולם יש תפקיד מיוחד שאף אחד אחר לא יכול לעשות מלבדו. יש צליל שרק הוא יכול להשמיע ולהוסיף לעולם. וכמו אותו כנר שלא הגיע, אף אחד אחר לא יכול לעשות במקומנו. כולנו חלק מהתזמורת.
יום כיפור מדגיש איך כל אחד חשוב וחיוני. אלוקים, המנצח הגדול של התזמורת של העולם, מחכה גם לצליל שלנו, הוא יודע מה חשיבותנו. אף אחד לא מיותר.
- עדכון דופק:
- זוהי השבת הראשונה של תשפ"ד אחרי ראש השנה. זו גם השבת שלפני יום כיפור, ויש לה שם מיוחד - "שבת תשובה". רבני קהילות ובתי כנסת בכל רחבי העולם היהודי נוהגים לשאת בשבת הזו אחר הצהריים דרשה מיוחדת לשבת תשובה, ורבים נוהגים לבוא במיוחד, להאזין ולהתכונן.
- לתקופה הזו קוראים כידוע עשרת ימי תשובה, ויש בה הרבה מנהגים והלכות: תקיעת שופר, אמירת הסליחות, נתינת צדקה ועוד. בתפילה יש תוספות מיוחדות רבות, עם אמירות ובקשות המיוחדות לימים האלה. הנה דוגמית: "וּבְסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם".
- פרשת השבוע היא "פרשת האזינו". זו הפרשה העשירית בספר דברים, המשך הנאום של משה רבנו לפני פטירתו.
- אין בפרשה שום מצוות מעשיות, רוב הפרשה היא שירה מיוחדת על ההיסטוריה שלנו, על הגלות ועל הגאולה. הפרשה אפילו כתובה בתוך ספר התורה בצורה של שירה.
- וביום ראשון בערב יחל יום הכיפורים, עד יום שני בערב. עם צאת יום כיפור מתחילות ההכנות לחג הסוכות, שיחול השנה בשבת.
שנה טובה.
הסטטוס היהודי
"בחגים אנחנו משילים את השריון הכבד שלבשנו כל השנה, שריון של דאווין, ומשתדלים להיוולד מחדש. יום כיפור בעצם רומז לכל אחד: זה לא אתה, אתה לא 'זמר', 'תוניסאי־מרוקאי', 'שדרותי', 'תל־אביבי', 'מתחזק', 'מתחלש', 'בן הזוג של בת שבע' וכו' וכו'. כל ההגדרות האלה זה לא באמת אתה". (קובי אוז)
