מדריך מקוצר לימים הקשים והקדושים שלפנינו.
● הדלקת נרות. אחרי שנה של נרות זיכרון ונרות נשמה, ביום רביעי עם כניסת החג, נשים בכל רחבי העולם היהודי ידליקו נרות לקראת שנה חדשה, בתקווה להאיר אור חדש, לפתוח דף חדש בעולם. הברכות בהדלקת הנרות הן מיוחדות: "בָּרוּךְ ה' אלוקינו מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם הַזִיכָּרוֹן". יום הזיכרון, זה שמו של ראש השנה, יום שמזכיר לנו מה מטרת החיים, למה העולם נברא, לאן הולכים. וגם: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לִזְּמַן הַזֶּה". לא צריך להסביר השנה כמה זה לא מובן מאליו, לברך שהחיינו, על עצם החיים.
● השופר. יש קידוש מיוחד בתחילת הסעודה של ראש השנה, ובסעודת החג אוכלים גם את הסימנים המפורסמים (חלה בדבש, תפוח בדבש, רימון ועוד). אבל המצווה המרכזית בראש השנה היא השופר. בימים רביעי וחמישי, בשעות היום, מאזינים לקול תקיעת השופר. הקול הפשוט והצלול הזה מבקש מאיתנו – במונחי השנה הזו – לצאת מהקונספציה. להתעורר מהקיבעון. שופר, מלשון שיפור. הרגשתם השנה לפעמים שפשוט אין לכם מילים? השופר מביע זעקה עמוקה שמעבר לכל המילים המוגבלות שאנחנו אומרים, זעקה שמבקשת לפרוץ גבולות, לעלות קומה, להתחדש באמת.
יש סיפור חסידי מפורסם על מלך שהבן שלו התדרדר לרחובות. יום אחד, כשגברו הגעגועים של האבא, הוא ביקש להחזיר את הבן אל הארמון. הוא שלח שליח במטרה לחפש את הבן האובד. השליח מצא אותו לבסוף שוכב על המדרכה, מקבץ נדבות, בבגדים קרועים. "המלך שלח אותי", אמר השליח, "ושאל מה המשאלה שלך, מה תבקש". הנסיך הסתכל בו והכריז: "סנדביץ' טרי! אני מבקש כריך, כריך טעים. אני רעב נורא". השליח כמעט בכה מרוב ייאוש: המלך פונה אליך ומוכן להחזיר אותך לגדולה, למלכות, לארמון, וכל מה שאתה מסוגל לדמיין זה סנדביץ'?
זה לא סיפור על סנדביץ' אלא על שאיפות וחלומות. שנפסיק לבקש סנדביץ', ונחלום ונפעל בגדול.
● התפילות. תפילות ראש השנה ארוכות יותר וחגיגיות יותר. מבריאת העולם, דרך כל ההיסטוריה שלנו, ועד לטוב שעוד יגיע. הנה פסקה אחת, על סדר עולמי חדש, שגם היא מקבלת השנה עוד יותר משמעות: "וּבְכֵן תֵּן כָּבוד לְעַמֶּךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶיךָ. וְתִקְוָה טובָה לְדורְשֶׁיךָ. וּפִתְחון פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ. שִׂמְחָה לְאַרְצָךְ. שָׂשׂון לְעִירָךְ. וּצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ. וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינו". כבוד, תקווה, שמחה, ששון – בדיוק מה שאנחנו צריכים. הרי בתחילת השנה הרגשנו שמעולם לא היינו כל כך מושפלים, חלשים, מבוזים ולא מתפקדים. בסופה הרגשנו שמעולם לא היינו כל כך נועזים, מקצועיים, מדויקים, מפתיעים. ורגעי השיא של הימים האחרונים לא מוחקים כמובן את התהומות. הם אולי נובעים מתוכם, כתגובת-נגד שלנו, התנערות מאוחרת של עם שנזכר מי הוא באמת. אין כמו ראש השנה כדי לחזק את המגמות החיוביות, הבלתי נתפסות, של השבועיים האלה.
● שנה טובה ומתוקה, כתיבה וחתימה טובה. איך אומרים את המילים האלה השנה? איך מברכים איש את רעהו? כרגיל, דווקא המשפחות שבמעגל הראשון של הכאב, יודעות לתת לנו תשובה ותקווה. בנה של שרון נגארי, נריה, נפל בבסיס זיקים בשמחת תורה. וכך היא כותבת השבוע: "עברתי שנה קשה מנשוא. למדתי ואני עדיין לומדת, לעשות צעדים ראשונים בעולם של אובדן בן אהוב. במוצאי שמחת תורה, כשבאו לבשר לנו את הנורא מכל, תפסנו רגע לבד בעלי ואני, והחלטנו שאנחנו הולכים להיות חזקים ביחד. לא היה לנו מושג מה זה אומר. קודם צריך להחליט, ואחר כך לומדים, יום, יום, שעה שעה במהלך השנה הזו, איך להיות חזקים. גילינו בעיקר שלהיות חזקים זה לאפשר לכל קשת הרגשות לעבור דרכינו. געגוע שורף, עצב עמוק, חידלון, וגם, שימחה, תקווה, אהבה, הנאה. דווקא כשנותנים מקום לרגשות קשים, ולדמעות החמות לשטוף את הפנים, אפשר אחר כך לנגב אותן, לעמוד על הרגליים, להודות על כל הטוב שיש לנו עדיין, ולהוסיף טוב בעולם.
למדתי מחדש מה עושה לי טוב. בשכול אין טיפת אנרגיה מיותרת לבזבז. למדתי במי להקיף את עצמי וממי להתרחק. לאיזה אמירות לשים גבול. למדתי להיפרד מ'מה יגידו': 'היא עצובה מידי וצריכה להתרומם', או 'היא שמחה מידי, איך היא מרשה לעצמה'...
למדתי להיות אישה לאב שכול ואמא לאחים שכולים. למדתי ממש מהר ,עוד לפני הלוויה של נריה שלי ,בעקבות התגלות שלו אליי בחלום, שאני לא נפרדת ממנו לגמרי אלא עוברת איתו לקשר מסוג אחר. ואני לומדת כל יום איך להיות איתו בקשר הזה ולקבל ממנו כוחות-על.
למדתי כמה הקשר שלי עם ריבונו של עולם חזק. כמה אני אוהבת אותו בגלל הכל ולמרות הכל. כמה אני שמחה שאני בידיים שלו ושהוא מנהל את העולם ואין אצלו טעויות, הכל מדויק. למדתי שאני עדיין מרגישה שאנחנו כולנו אהובים מושגחים ומבורכים".
אבל כאן שרון פונה אל כולנו: "למדתי עוד המון, אבל העניין הוא שאני יודעת שכל העם שלנו למד השנה. כל פרט בעם שלנו למד המון. אני מרגישה שכולנו גדלנו השנה, הרחבנו את הכלים שלנו השנה, ושהכלים כבר מספיק גדולים ומוכנים, להכיל בתוכם את אור הגאולה.
וזו התפילה שלי לחג: עברנו שנה כל כך קשה, אבל זהו, גדלנו מספיק מתוכה, בבקשה תמלא את הכלי שלנו באור שלך. בבקשה תגאל אותנו, גאולת עולמים! שיפה ושונה תהא השנה, אשר מתחילה לה היום."
שנה טובה, שרון. שנה טובה יותר לכולנו.
הסטטוס היהודי:
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן, וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן... וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה (מתוך תפילת "ונתנה תוקף" לראש השנה)
השיעור השבועי לראש השנה תשפ"ה
להאזנה כפודקאסט:
פודקאסט השיעור השבועי באנגלית
