חמישה דברים שלא כדאי לפספס הלילה

1.

לפני כמה שנים הייתי חלק מליל הסדר הגדול בעולם. 2,500 איש הגיעו לסדר ההוא של חב"ד באי קוסומוי שבתאילנד. אחת המשפחות ממש מיהרה, לא יודעת למה. הם פנו לאחד משליחי חב"ד הצעירים ואמרו שיש להם עשר דקות והם צריכים לזוז, אז מה כדאי לעשות? הוא התיישב בשולחן שלהם והסביר שיש ארבע מצוות עיקריות בלילה הזה: סיפור יציאת מצרים, אכילת כמות מסוימת של מצה, אכילת כמות מסוימת של מרור ושתיית ארבע הכוסות. ואז הוא פשוט עשה ביחד איתם את ארבע המצוות האלה: הם קראו קטעים מההגדה, בירכו על אכילת המצה ואכלו אותה וכך גם על המרור, ובמקביל שתו ארבע כוסות.
חשוב לדעת את הבסיס הזה, לא רק בתאילנד: אם אתה חייל בשמירה, רופא במשמרת, חולה שמאושפז, נהג אמבולנס, יולדת, מאבטח או כל אדם אחר שלא יכול לשבת בנחת הלילה ולקיים את כל הסדר כהלכתו, כדאי לא לפספס את העיקר. אפילו האסטרונאוט איתן סטיבה לקח איתו לחלל מצה.
ולכל מי שחוגג בנחת, הנה עוד כמה נקודות שכדאי לשים לב אליהן בלילה הגדול הזה, לילה שעושה סדר:

2.

קידוש.
השנה הקידוש בליל הסדר כולל גם את השבת וגם את חג החירות, שתי מתנות שהן חלק מהמורשת שלנו: "וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלֹוקינוּ בְּאַהֲבָה שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּמוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶה וְאֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה, מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם". ובסוף הקידוש מוסיפים עוד ברכה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹוקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱייָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶה". אין צורך להסביר: אנחנו מודים על עוד שנת חיים, מליל הסדר שעבר ועד היום. זו הייתה שנה שבה מגיפה עולמית המשיכה להשתולל, מלחמה אכזרית פרצה באמצע אירופה, פיגועים קשים חזרו לרחובות. שהחיינו. לא מובן מאליו.

3.

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ.
העיקר בלילה הזה הוא לספר את הסיפור, קודם כל לעצמנו (גם מי שחוגג לגמרי לבד מספר לעצמו את סיפור יציאת מצרים וקורא את כל ההגדה), אבל גם – לדור הבא. עופרה לקס כתבה השבוע בעיתון "בשבע" שהמכשיר הסלולרי שלה עדכן גרסה, וכך נמחק הצלצול שהיא בחרה לעצמה לאחרונה. מה עושים? "נאלצתי לחכות עד שהילד יחזור מהטיול לצפון ויסדר את זה. אל תראו אותי ככה, אני משתדלת לרוץ בקצב החידושים הטכנולוגיים, אבל מה לעשות, היום הסבים תלויים בנכדים שיראו להם איך כותבים סטטוס בסלולרי ואיך מפרסמים אימוג'י לא מביך בקבוצה המשפחתית. במובנים מסוימים, כיוון הידע התהפך. הצעירים מלמדים את המבוגרים.
ועם כל זה, אנחנו מגיעים לפסח. החג של 'והגדת לבנך'. החג שבו כיוון הידע הוא מלמעלה למטה. מהסבים אל ההורים אל הילדים. כדי לומר משהו לדור הבא, צריך לזכור שהידע הטכנולוגי הוא לא הכל. יש הבדל בינו לבין מטען ערכי, עמוק וחשוב, שאנחנו עדיין אלה שמעבירים אותו הלאה.
נכון, מוטלת עלינו החובה להקשיב להם ולהבין את עולמם, אבל החובה שלנו היא לא רק להנגיש ולהתאים, אלא גם לספר. לומר את האמת כפי שאנחנו מאמינים בה. לא להתבייש, לא להתקפל. לדבר בשפה רכה, אבל להגיד. נבחרנו להעביר את המסורת מדור לדור. איננו הראשונים, וגם לא האחרונים. חוליה בשרשרת. חוליה שיש לה תפקיד ולכן גם כוח. ולהאמין, להאמין שמשהו מהערכים האלה נכנס פנימה, מוטמע, שהילדים יישאו איתם את טביעות האצבע הרוחניות והערכיות שלנו".
זו נקודה מהותית: נכון שהילדים מהירים ומתוחכמים יותר, אבל הערך הכי חשוב בחיים הוא לא להיות מעודכן, אלא מחובר. חג הפסח הוא ההזדמנות השנתית לשאול את עצמנו: מה אנחנו מעבירים להם הלאה?

4.

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ.
זהו לילה של הודיה ושמחה גדולה, וגם של תפילה ותחינה. נהוג לומר ששערי שמיים פתוחים, וזה הזמן להתפלל על פרנסה, חינוך הילדים, שלום בית ועוד ועוד. "שפוך חמתך" הוא רגע של תפילה לאומית. בקשה לביעור הרוע מהעולם, להשמדת האויבים, תזכורת לכך שהמאבק שלנו לא תם.
אלה הם האנשים שנפלו במאבק הזה, מפסח שעבר ועד פסח הזה: יהודה גואטה נורה מרכב חולף בצומת תפוח ונהרג. בהתפרעויות בלוד ב"שומר החומות" נהרג יגאל יהושע, ובעכו נפצע קשה ונפטר מפצעיו אבי הר-אבן. בראל חדריה שמואלי נפל בגדר המערכת עם עזה. אליהו דוד קיי נרצח בעיר העתיקה בירושלים. יהודה דימנטמן נרצח בחומש. בבאר שבע נרצחו לורה יצחק, דוריס יחבס, מנחם יחזקאל ומשה קריבצקי. בחדרה נרצחו יזן פלאח ושיראל אבוקרט. בבני ברק – אמיר חורי, יעקב שלום, אבישי יחזקאל, ויקטור סורוקופוט ודמיטרי מיטריק. וברחוב דיזנגוף בתל אביב איתם מגיני, תומר מורד וברק לופן. 20 נשמות חפות מפשע, קורבנות לשנאת העם היהודי. שפוך חמתך.

5.

וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
ההגדה של פסח היא רק הבסיס, רק ההתחלה. זה הלילה להרחיב, לדבר עוד ועוד. בימים אלה יצאה לאור "הגדת פיאסצנה", הגדה חדשה לפסח עם ציטוטים מדבריו של האדמו"ר מפיאסצנה, שהיה מחנך ומנהיג רוחני שנרצח בשואה. איש התקשורת אמוץ שפירא מ"כאן11" יזם את הוצאתה לאור. העצה שהאדמו"ר נותן לנו לליל הסדר היא להיות שם ממש. לעשות דמיון מודרך, כאילו אנחנו חלק מהחוויה. וכך הוא כותב: "תשתדל להשתתף בכל מאורעות הקודש שעברו, כאילו גם אתה היית אז. למשל, איזה רושם עשתה ביאת משה רבנו ואהרן הכהן על עם ישראל בבשורת הגאולה במצרים? איך דיברו אז בבתי ישראל? וילדי ישראל, הפיקחים והתמימים, האם לא שאלו מאומה כששמעו שמעבדות כזאת ייצאו לחירות? בטח התרחשו שם אז דברים שונים, וכיוון שבתורה לא נאמר איך התרחשו הדברים, לכן אתה מצייר במחשבתך ודמיונך".
איזה רעיון נפלא. לדמיין את זה באמת, לדבר על זה, לחיות את זה. "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". זו לא מליצה, זה אמיתי. חג שמח.