הקרב על האמת לא תם

1.

הרב קוק כתב שיציאת מצרים תהיה לנצח האביב של העולם כולו. כלומר, שהבשורה הזו של חג הפסח תשפיע לטובה על כל האנושות. יציאת מצרים אכן היוותה השראה למאבק לשוויון זכויות של שחורים מול לבנים, וגם לאסירי ציון מעבר למסך הברזל, אבל המהפכה לא הושלמה. הנה שתי דוגמאות לשקרים שעדיין מניעים כאן את העולם.

נתחיל ברוסיה. פוטין אכן מתנהג כפרעה מודרני, שליט שמונע מנתיניו אפילו גישה חופשית למידע, כדי שלא יידעו עד כמה הם משועבדים. זה כמעט בלתי נתפס, אבל מיליוני רוסים משוכנעים בתוקף בימים אלה שפוטין מנהל באוקראינה מבצע הכרחי, ובעצם מגן על העולם מפני הנאציזם האוקראיני. בערים הרחוקות ברוסיה ובכפרים הקטנים, אבל לא רק שם, אין לאנשים מושג אילו עוולות נעשות בשמם על אדמת אוקראינה. אין להם מושג גם מה מספר ההרוגים בצד הרוסי ומה כל העולם, חוץ מהם, חושב על מנהיג רוסיה. פוטין הורה הרי על סגירת עיתונים, על חסימת רשתות חברתיות וכמובן על מעצר של מתנגדים ומפגינים. גם ב-2022 אפשר לנהל מדינת ענק שבה השקר שולט.

ומה לגבי העולם המוסלמי, שחלקים רחבים בו סבורים שאל אקצה בסכנה? אנחנו מגחכים לשמע הטיעונים האלה. ברור לנו שרק תחת שלטון יהודי, יכולים גם יהודים וגם מוסלמים ונוצרים לחיות בשלום באזור הזה. כך מוטב לכולם. אבל צריך להבין שעלילת השקר הזו היא חלק מהנרטיב הפלסטיני. ליבת הטיעון: ישראל פועלת כיום כדי למוטט את מסגדי הר הבית ולבנות תחתיהם את בית המקדש השלישי. את הסיסמה "אל אקצה בסכנה" הגה המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל חוסייני, לפני כמאה שנה, והוביל לפריצת פרעות תרפ"ט. בדורנו, גם יאסר ערפאת וגם השייח' ראאד סלאח המשיכו ללבות את הפייק. ה"עובדה" הזו מככבת בדרשות האימאמים במסגדים, בספרי הלימוד ובאמצעי התקשורת הפלסטיניים וברחוב המוסלמי. כשהתנועה האיסלמית ערכה תחרות חיבורים תחת הכותרת הזו, כ-20 אלף טקסטים נשלחו מ-20 מדינות ברחבי העולם.

החוקר נדב שרגאי מתאר את עלילת "אל אקצה בסכנה" כפשטנית, נבזית ומסוכנת גם יחד. פשטנית, כי היא לא מבדילה בין תוכניות של קיצונים יהודים יוצאי דופן לבין הזיקה הטבעית, ההיסטורית, הדתית והרגשית של העם היהודי למקום הקדוש ביותר ליהדות. נבזית, כי היא מתעלמת מהוויתור העצום של היהודים כלפי המוסלמים בהר הבית כיום. הסטטוס קוו כיום מפלה יהודים באופן בוטה, בעוד הוואקף הורס עתיקות, נוהג באלימות וסתם מתיר לשחק שם כדורגל. והעלילה גם מסוכנת, כי המוני מוסלמים מוסתים ברחבי העולם מקבלים אותה בעיניים עצומות, ובוחרים בעקבותיה בטרור.

האמת היא פשוטה: פוטין אינו המושיע של רוסיה אלא מבצע פשעי מלחמה. לא אל אקצה בסכנה, אלא יהודים שהולכים בחול המועד לכותל המערבי.

השבוע חגגנו אלפי שנים ליציאת מצרים. עם קטן של עבדים יצא מעבדות לחירות וניצח משטר טוטליטרי של שקר, סילוף ושעבוד. מתברר שהמאבק למען האמת הבסיסית עדיין בעיצומו.

2.

זאביק זמין, תושב רחובות, הוא מורה לשל"ח ומנהל משלחות לפולין. לקראת יום השואה שיצוין בשבוע הקרוב הוא אירגן עבור משרד החינוך מפגש זום עם שורדת אושוויץ, מרים הראל. הוא עובד רבות עם ניצולי שואה ונפעם מהרוח שלהם, אבל הפעם, כששלח לה ווטסאפ עם תזכורת לקראת האירוע, קיבל ממנה את ההודעה הבאה:

"זאביק, כיוון שאני מאוד עמוסה, אני רושמת הכול כדי תמיד להגיע בזמן לכל מקום. מיום 1 במרץ עד סוף אפריל יש ברשימה שלי 34 הרצאות! גם אמרתי לך שאני בת 97 וחצי ועדיין בריאה. הגרמנים אוכלים את הכובע! שמחה עם כל יום מחדש!".

מרים אפילו צירפה מדבקה מחויכת לטקסט הזה. זאביק שלח לי את ההודעה, ואמר שגם היא שיעור בפני עצמו.

3.

כמה עובדות על הימים המיוחדים שלפנינו:

* ביום חמישי בערב מתחיל "שביעי של פסח". בליל הסדר חגגנו את יציאת מצרים, ובשביעי של פסח, כעבור שבוע, חוגגים את קריעת ים סוף.

* פרשנינו מסבירים שפסח לא מתאר רק את העבר, אלא את היכולת לצאת ממצרים, מעבדות לחירות, גם היום. כך גם שביעי של פסח מזכיר לנו את היכולת התמידית לקרוע את הים ולצאת ממצבים שנראים אבודים. פרעה וצבא מצרים מצד אחד, ים סוף מהצד השני, ובתוך רגע, במפתיע – הים נבקע. זה הזמן להתפלל על קריעת ים סוף בחיינו, בשלל תחומים.

* בחג הזה קוראים בתורה את הפסוקים היפים של "שירת הים". עם ישראל לא רק שמח והודה על קריעת ים סוף, אלא ידע לרומם את הרגעים האלה לשירה, שהפכה נצחית. שירת הים ההיסטורית נכנסה לתורה ולסידור התפילה, ומדי בוקר בתפילת שחרית חוזרים עליה. בשביעי של פסח יש קהילות שבהן קוראים אותה ביחד, לפעמים סמוך לים או מקור מים.

* בצמוד לחג – שבת. בשבת בבוקר קוראים בבתי הכנסת את פרשת השבוע, פרשת "אחרי מות", שמתארת את מה שקורה אחרי מותם הטרגי של שני בניו של אהרן הכהן. הפרשה מכוונת אותנו לדבוק בחיים ומלמדת בין היתר על העבודה בבית המקדש ועל יום הכיפורים.

* ובמוצאי השבת – אחרי החגים הגיע. יוצאי מרוקו, ולא רק הם, חוגגים את המימונה. מעניין שיש גם גרסה אשכנזית ליום הזה, גרסה שפחות תפסה בישראל: ה"רומפלנאכט" (ליל הבלגן) הוא הלילה שיהודי אשכנז נהגו לציין. בניגוד לליל הסדר, ליל הבלגן הוא הלילה שבו מחזירים את כלי הפסח למקום, מחזירים את כלי החמץ למטבח. במקום תרבחו ותסעדו ומופלטות, בגרמניה נהגו לשתות בירה, לציון הקאמבק של החמץ לחיינו. כך או כך: חג שמח, שבת שלום וגם נחיתה נעימה לשגרה.

הסטטוס היהודי: "לרוב, האמת הטהורה מכוסה על ידי שקרים, הסחות-דעת ושאר גורמים שמסתירים ומפריעים. ופתאום, בקריעת ים סוף, היה רגע אחד שבו הכול היה גלוי לעיניים, בלי שום כיסויים – הים המסתיר נבקע וכולם ראו את היבשה. דמיינו רגע שבו כל העצבות נעלמת לטובת השמחה, כל הציניות מסתלקת לטובת האמונה, כל הזיוף נעלם ורואים את האמת. זו הייתה קריעת ים סוף" (הרב יואל כהן)