אז מה הנושא של הפרשה? הנושא הוא כל דבר אנושי, בכל התמודדות ותחום. פרופ' נחמה ליבוביץ' נהגה לומר שבגלל הפרשה הזו, קוראים לתורה "תורת חיים". | רעיון לפרשת כי תצא ולחודש אלול, טור פרשת השבוע בידיעות אחרונות.
1.
יום רביעי בערב, ירושלים. נער באופניים חשמליים כמעט התנגש בי בכניסה לתחנה המרכזית בירושלים. "זהירות!", צעקתי עליו והוא הסתובב. במבט ראשון, הישראלי המכוער. מעצבן, קולני, חצוף, עובר על החוק, מסכן אחרים. אבל אז הגיע המבט השני. "סליחה", אמר לי. "אני לא מרוכז. בדיוק חזרתי מהקבר של הרב אורי זוהר".
שום דבר בחזותו החיצונית לא רמז שזה הבילוי שממנו חזר. הוא נראה יותר מחוף מציצים. אבל הוא שלף את הסלולרי והראה לי תמונה שצילם. המצבה על קברו של זוהר, שנפטר לפני כארבעה חודשים. "גידל וקידש שם שמיים בעולם", נכתב עליה. שאלתי בעדינות מה הוא עשה שם. "יש לי כמה עניינים אישיים לשנות, אז הלכתי למי שידע להשתנות. וחוץ מזה", הוסיף בחיוך ביישני, "אלול עכשיו".
חזרתי הביתה. שלחתי למישהי שאני עובדת איתה קישור לפוסט בפייסבוק שקשור לפרויקט שלנו. "אכפת לך להעתיק את הטקסט ולשלוח לי?", היא כתבה בחזרה. "מאז ראש חודש אלול ניתקתי את הפייסבוק מהסלולרי. אם צריך אני יכולה לפתוח דרך המחשב". העתקתי ושלחתי לה.
המילה אלול הספיקה לשניהם כדי להסביר הכול: השנה מתחילה בתשרי, אבל החודש שלפני כן מוקדש להכנה רוחנית, לבדיקה עצמית, לחשבון נפש. זה לא רק הסליחות או תקיעת השופר, זה השינוי הפנימי. רובנו סופרים לאחור את הימים לקראת הבחירות (51 ימים) אבל יש בקרבנו מי שבשקט סופרים לאחור, או יותר נכון קדימה, לראש השנה (17 יום).
2.
המתנות שנותנים לאדם מעידות לא מעט עליו ועל מה שהוא באמת אוהב. לכן המתנה שקיבל הרצי הלוי, הרמטכ"ל הנכנס, מחייליו בחיל המודיעין, היא מעניינת.
לפני כמה שנים, סיים הלוי את תפקידו כראש אמ"ן ועבר לפקד על פיקוד דרום. הפקודים שלו חיפשו דרך להביע הוקרה למפקד האהוב, והחליטו להפתיע אותו: להזמין אותו לטקס קריאת רחוב על שם סבא רבא שלו, הרב דב קוק.
הרב דב קוק הוא היה אחיו הצעיר של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. הוא סבא-רבא של הרצי הלוי (ואולי צריך גם גילוי נאות: הוא גם סבא רבא של חמותי). החיילים ידעו עד כמה הרצי קשור לשושלת המשפחתית המפוארת של משפחת קוק, ויצאו לדרך: הם גילו שהסבא היה הרב הראשי הראשון של עפולה. עפולה קלטה אלפי עולים לפני קום המדינה וגם אחרי, מעיראק, מתימן, מרומניה ועוד, בשלוש מעברות גדולות שהפכו לשכונות מגורים. במלחמת העצמאות היא הופצצה מהאוויר על ידי מטוסים עיראקיים. ובכל אותה תקופה כיהן הרב דב קוק כרב העיר, ונחשב למנהיג רוחני אהוב ומוערך. בזכות "מידותיו הטובות, סובלנותו, הארת פניו, ענוותו וחוכמתו", כפי שנכתב בשלט שחיכה שם בהפתעה להרצי הלוי, בטקס קריאת הרחוב.
חיילי אמ"ן אפילו מצאו מכתב מ-1984 שבו אבא של הרצי, שלמה הלוי ז"ל, פנה לראש עיריית עפולה וביקש להנציח את סבו הרב. במכתב התשובה נאמר שהבקשה הועברה לוועדת השמות העירונית. כמעט 40 שנה חלפו, והחיילים של הרצי הבינו שהגיע הזמן למלא את הבקשה של האב. הם פנו לעיריית עפולה, וליוו את התהליך עד לאישור של ועדת השמות. בשלב הזה הזמינו את הרצי לטקס, באירוע שהפך למפגש משפחתי של הצאצאים, שרבים מהם נקראים דב, על שם ראש השבט.
הנה כמה דברים שאמר שם הרמטכ"ל הנכנס, בדיוק לפני שלוש שנים, בתקופת החגים: "בימים אלה בין כסה לעשור, אכן יש לדבר על מה בין הנסתר לנגלה. מחד, טבעי לדבר על קריאת רחוב על שמו של רבה הראשון של העיר. מאידך, האופן בו התגלגלו הדברים הוא מקרי ומיוחד".
הוא התרפק על דמותו של הסבא-רבא, שהגיע להיות רב ב"מקום קטן בעמק החם, לא מרכז תרבותי יהודי, כי אם אתגר חלוצי ראוי". וכך סיים: "אני מודה ושמח על כך שחיילי היקרים הובילו אותי לממש את רצונו של אבי מורי, שאיננו איתנו כבר שנים רבות. אנו מרבים לומר בתפילות הימים הנוראים: 'פוקד עוון אבות על בנים, על בני בנים, על שילשים ועל ריבעים'. אנחנו זוכים להיפקד כאן היום על מורשת טובה ומעשים טובים. נאחל לעצמנו שכך גם נוריש לדורות הבאים".
3.
פרשת השבוע, "כי תצא", שוברת שיא: 74 מצוות מופיעות בה, מתוך 613 (תרי"ג). אין עוד פרשה שיש בה כל כך הרבה מצוות. ובמה היא עוסקת?
הפרשה פותחת בדיני מלחמה, וממשיכה אל חינוך ילדים ויחסים בין אחים. בהמשך, הפרשה מציגה בפנינו את מצוות השבת אבידה – יש להשיב לאדם דבר שאבד לו, ולהתאמץ לשם כך. פרשנינו מסבירים שמדובר לא רק על אבידה פיזית אלא גם על אבידה רוחנית. לפעמים האדם עצמו הוא אבוד. מנותק לחלוטין מזהותו, מורשתו ועמו. גם ליהודי כזה יש להשיב את האבידה, את היהדות שלו, בלי להתעלם.
הפרשה ממשיכה לנדרים ולחשיבות המילים שיוצאות מפינו, מדברת על המחנה הצבאי שצריך להיות קדוש, ועוסקת בכללי בטיחות בסיסיים: מי שבונה בית חדש, חייב להתקין בו מעקה, כדי למנוע נפילות. גם זו מצווה.
אחד העקרונות החשובים בחיינו מופיע בפרשה: דיני הגירושין. ביהדות מותר להתגרש, ולכן עצם ההימצאות ביחד היא מתוך בחירה, מתוך החלטה להמשיך, ולא בלית ברירה. בהמשך מופיע גם האיסור להלין שכר, היחס לגר וליתום ולאלמנה, זיכרון מה שעולל לנו עמלק, ועוד ועוד.
אז מה הנושא של הפרשה? הנושא הוא כל דבר אנושי, בכל התמודדות ותחום. פרופ' נחמה ליבוביץ' נהגה לומר שבגלל הפרשה הזו, קוראים לתורה "תורת חיים".
הסטטוס היהודי:
"בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ, וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ.
בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ, אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'" (מתוך הפטרת הנחמה של הנביא ישעיהו שקוראים בשבת)