פרידה מהמכולת, ולא רק ממנה

1.

זה לא היה טקס ממלכתי, מאורגן ורשמי, אבל האירוע הקטן והמיוחד הזה היה מבחינתי השלמה לכל הטקסים הישראליים של הימים האלה.

מייד אחרי מלחמת יום הכיפורים, ב-1973, נפתחה ברחוב אבן ספיר פינת רחוב ציפורי בשכונת נחלאות בירושלים מכולת. השבוע, כ-50 שנים אחר כך, היא נסגרה. מסיבת הפרידה שאליה נהרו תושבי שכונתנו לא הייתה רק סגירה של מכולת, אלא פרידה מדור ומתקופה. כתבתי בעבר על טקסים כאלה, שמלמדים המון על ישראל של פעם ושל היום. הפעם זה היה הטקס שלנו.

המכולת מכונה "רבי", על שם רבי יעקובי, בעל הבית, שניהל את המקום יחד עם רעייתו פרידה. הנוכחים באירוע, וגם תושבי השכונה שכתבו על כך ברשתות, התרפקו השבוע על מוצרי מזון וממתקים פשוטים שהיו שם פעם וכבר אי אפשר להשיג, ועל עולם שבו אפשר "לרשום" ולשלם אחר כך, כי כולם מכירים את כולם.

שי-חי בן שימול סיפר השבוע שכאשר היה בכיתה א' וההורים שלו לא היו בבית, ניסה לזייף פתק כדי ש"ירשמו" לו ארטיק. "אני זוכר איך פרידה לקחה אותי והסבירה לי שזה לא יפה לשקר ושאסור לרשום בלי אישור של ההורים. בסוף היא 'פיצתה' אותי בסוכריה. זה דור שבאמת אין כמוהו היום".

גם יאיר גבאי, לשעבר חבר מועצת ירושלים, נזכר איך "למדתי בבית הספר 'דוגמא עוזיאל' והיינו מגיעים למכולת של רבי לאחר הלימודים כדי לקנות סנדוויץ' של חצי כיכר לחם שהוא היה מורח עליו אריסה. בשבילנו זה היה אז מעדן מלכים".

ואיש התקשורת ג'קי לוי כתב: "וואוו רבי, רבי. איך אהבתי לשבת לידו בבית הכנסת עדס. כל סלסול מוצלח מוציא ממנו קריאות עונג. וכשמישהו מזייף, ירחם השם... ובכל פעם שקפצתי לקנות אצלו לחם או גבינה, איכשהו יצא שהתעכבתי לחצי שעה של דיבורים".

לא רק שוק המזון, גם השכונה השתנתה עם השנים: פעם גרו פה רק תושבי נחלאות הוותיקים, אחר כך הצטרפו סטודנטים ומשפחות צעירות, והיום גם המון עולים מארצות הברית ששיפצו את הבתים הישנים. מעורב ירושלמי.

הורים הביאו למסיבה הזו את ילדיהם והתרפקו על זיכרונות ילדות. מישהו אחר סיפר איך בכל ראש חודש ההורים הרשו לו בילדותו לקנות כאן שקית שוקו. "היום הילדים לא מתרגשים מכאלה דברים, אבל פעם לקבל שקית שוקו – זה היה השיא", הוסיף. ד"ר אופיר לנג מהמינהל הקהילתי קרא לכך "צרכנות צנועה ואינטימית".

גם אנחנו קנינו לא פעם במכולת של רבי. אני זוכרת איך בפעם הראשונה הוא ישב שקוע בספר תהלים, קורא פסוק אחרי פסוק. היה לי לא נעים להפריע לו ולבקש לשלם בקופה, לא רציתי להפסיק אותו. במסיבת הפרידה רבים דיברו על הדמות הזו של המוכר שרכון על ספר תהלים, כמו לקוח ממעשייה קסומה או מסיפור של עגנון. שכן מרחוב סמוך סיפר שכאשר חלה בסרטן והתחיל טיפולים רפואיים, הוא הביא לרבי את ספר התהלים שלו עצמו וביקש שהוא יקרא במכולת מהספר הזה. רבי קרא מהספר של השכן, עד שזה החלים ובא לקחת אותו בחזרה.

רבי כבר בן 80. עד השבוע, מדי בוקר, היה מגיע בשש בבוקר לפתוח את המקום. פרידה הייתה מגיעה בשתיים בצהריים באוטובוס כדי להחליף אותו. הם לא הדליקו שום משואה, אבל 50 שנה הם מכרו מצרכים לשכונה הקטנה, וגם חינכו תוך כדי אותה ואת ילדיה, לתפארת מדינת ישראל.

2.

נועה אריאל לא הפסיקה להמציא את עצמה מחדש. היא נולדה במושב ניר צבי, הגיעה בנעוריה לסיני, חזרה בתשובה, עברה להתגורר ביצהר, ושם פתחה תיאטרון בובות. כששמעה כמה סיפורים קשים של אלימות במשפחה, החליטה שהיא לא יכולה להתעלם. היא יצרה הצגה של בובות ושמה "הערב היפה בחיי". עשרות אלפים במגזר הדתי, ולא רק בו, צפו בהצגה ולמדו על סימני אזהרה מקדימים למערכת יחסים אלימה. קשה לדעת כמה זוגות הצילה, לפני ותוך כדי אלימות.

אבל המהפכנות לא הפסיקה שם. נועה החליטה לטפל גם בפגיעות בילדים. בהצגה המצוינת "ציפור קטנה צייצה לי סוד" היא נגעה ברגישות ובחוכמה בנושא המוגנות והגיעה לחילונים, דתיים וחרדים כאחד. ילד שראה את ההצגה קיבל כלים מדויקים לזיהוי סכנה, וילדים רבים פתחו לראשונה את פיהם בעקבותיה ואמרו "גם לי יש סוד".

נועה נפטרה השבוע, ממחלה, בגיל 57. היא החלה במשימת השילוב החשובה של תרבות, תורה ותיקון חברתי – וקיוותה שאחרים ימשיכו.

רבים היו יוצאים מדוכדכים מההצגות שלה. מי רוצה לשמוע כמה אלימות ופגיעות מיניות מתרחשות בעולם. אבל נועה אמרה לי פעם שהיא דווקא מתרגשת ושמחה: "זה תהליך של יציאת מצרים, יציאה מעבדות לחירות, משעבוד לגאולה. אנחנו נלחמים במכת האלימות. אנחנו מצילים נשים, אנחנו מצילים את הילדים שלנו. אנחנו מנקים את העולם מזוהמה אדירה. זה היסטורי. אנחנו מעבירים הילוך לעבר הקשר החיובי והאמיתי שצריך להיות בין בני אדם".

3.

אתה רוצה לגרום למישהו לעשות משהו? תסביר לו למה. תחבר אותו למשהו גדול ונשגב יותר. העיקרון הזה מופיע בתחילת פרשת השבוע הנוכחית, "אמור", וגם בתחילת הפרשה הקודמת, "קדושים".

בשבוע שעבר הפרשה נפתחה בדרישה: "קדושים תהיו!". כך מבקש אלוקים ממשה רבנו לומר לעם ישראל. רק אחרי הצהרת הכוונות הזו, אחרי ההכרזה המלהיבה שיש קדושה בעולם וצריך לשאוף אליה, הפרשה יורדת לפרטים. 51 מצוות מופיעות אחרי הדרישה הזו.

השבוע פרשת "אמור" מתחילה כך: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן", ואז מתחילה לפרט 63 מצוות. ובדומה לפרשה הקודמת, גם כאן פרשנינו מבקשים להתעכב על ההוראה שאיתה פותחת הפרשה: "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים: בְּנֵי אַהֲרֹן". לפני הכל יש לומר לכהנים שהם בני אהרן, להזכיר להם מי הם, מה מעלתם, כמה הם חשובים. הם ממשיכים של אהרן הכהן. עכשיו אפשר לתת להם גם הוראות ותפקידים.

אם רוצים להניע אנשים לשיתוף פעולה ולעשייה – ילדים שלנו, עובדים שלנו או אנחנו בעצמנו – צריך קודם כל לחבר אותם לאידיאל גדול, למשמעות. אחר כך אפשר לרדת לפרטים.