הטור השבועי – תרומה תשפ"א

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

1.

השבוע צוין יום השנה לפטירת מנחם בגין. דברים רבים השתנו מאז תקופתו, אבל מה שבעיקר השתנה הוא הקצב. בגין ישב במדבר האופוזיציה מ-49' עד 77', כי האמין ברעיון, גם אם נכשל שוב ושוב, עד לניצחון. אבל היום אין מפלגות, יש פרויקטים. ניסויים. אם זה לא הולך עם אבי גבאי, הוא קם והולך. כנ"ל גנץ. מ-33 מנדטים לכמעט אפס, בכמה חודשים. אנשים כמו טל רוסו (זוכרים?), גבי אשכנזי, מיקי חיימוביץ', אבי ניסנקורן ועוד באים, בודקים, מנסים והולכים. זה אפילו לא מסעיר אף אחד. את שיא התהליך הזה מסמל רון חולדאי. מאז שחולדאי פרש מהמרוץ הפסיקו לעסוק בו, אבל לדעתי צריך לעסוק בו יותר. יש פה לקח גדול. הרי שנים הבטיחו לנו את חולדאי. חכו חכו, כתבו הפרשנים, הוא ייכנס לזירה ויטרוף את הקלפים.

מדהים איך תהליכים מואצים בימינו. ימים ספורים הספיקו כדי להבין שאין קיום ל"מפלגת תל אביב". עשור של דיווחים לקראת האירוע, ואז כחודש של נון-אירוע. היומרה הגדולה ביותר הייתה לקרוא לבועה הזו "הישראלים".

איך אמר בגין? "לכתך אחרי במדבר בארץ זרועת מוקשים". היום זה לכתך אחרי למכון סקרים, ואז הביתה.

2.

אסף ויצמן התחיל את השבוע הזה בפריז, וסיים אותו בפריז. באמצע היה בארץ, כדי להתחסן. הוא ורעייתו ענהאל עובדים כשליחי הסוכנות היהודית ובני עקיבא בצרפת, והשבוע חזרו לשם כשליחים עוד יותר גאים של המדינה ששלחה אותם.

"בשבת קראנו את פרשת משפטים", כתב לי השבוע אסף ממלון דן פנורמה בתל אביב, מהבידוד. "בכל שנה אני מחכה לפרשה הלכאורה משעממת הזו, שמלאה בחוקים ובהוראות לניהול חברה ומדינה. רוב החוקים יכולים להופיע תחת הכותרת 'סור מרע', כלומר אל תפגע בזולת. כדי שנוכל לנהל חיים משותפים צריך כללים, כדי שלא תהיה אנרכיה. אבל באמצע הפרשה מופיעה הפתעה. שתי מצוות בסגנון אחר לגמרי מופיעות שם: 'כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה – הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ'. וגם: 'כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ – עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ'. למה שמערכת שלטונית תודיע שזו חובה להחזיר אבדה לבעליה? מה זה משנה האם אנחנו עוזרים לאדם שאנחנו שונאים? פה פתאום הכותרת משתנה, לא 'סור מרע' אלא 'עשה טוב'. ככה בונים חברה יהודית. לא על הזכויות של האחר, אלא על החובות שלך.

ביום שישי האחרון כינסו את כל הדיפלומטים והשליחים בצרפת ואנגליה לפגישה דחופה בזום. הודיעו לנו שיש טיסה מיוחדת לקבלת החיסון. שנה שלמה אני שומע מצרפת על הפירוד בינינו, והנה פתאום – איזו ערבות הדדית, איזה 'עשה טוב'. ככה מדינה יהודית מתנהגת. הרי אפשר היה להקטין ראש, תכלס זה מבצע מספיק מסובך גם בלעדינו. אבל החליטו להפוך עולמות בשבילנו, ממשרד החוץ דרך הסוכנות, ועד פיקוד העורף ואל על (צוות המטוס תיפקד בתודעה שזה מבצע אנטבה). אנחנו מתחסנים ראשונים בעולם בזכות המדינה שלנו, ואז חוזרים לצרפת ומקווים בשביל שכנינו שיוכלו להתחסן גם הם במהרה. אנחנו מגיעים לישראל בלי לפגוש את ההורים והחברים, וחוזרים לפה עוד שלושה שבועות למבצע דומה. זו פשוט הזיה, אבל זה העולם היום. נקווה שבקרוב – גם בזכות המבצע הזה – הוא יהיה קצת פחות הזוי".

3.

זאביק זמין הוא מורה לשל"ח מרחובות. אביו נפטר לפני חמישה חודשים, ואז אמא שלו, לאה, העבירה אליו את מגילת אסתר האישית של האב. כשנתנה לו את מגילת הקלף העתיקה, סיפרה את סיפורה: המגילה הייתה שייכת לאבא שלה, ניסן שמעון כהן. המשפחה חיה בהולנד בזמן השואה, בתקופה שבה יהודים רבים הסתתרו מהנאצים. הביטוי המקובל להיעלמות כזו היה "אונדרדאוקר" ("צוללים למסתור"). הסבא הבין שהמשפחה צריכה לצלול. הוא ניגש לשכן לא-יהודי וביקש להסתיר כמה חפצים קדושים, וביניהם המגילה. השכן הטוב הסכים. הסבא ורעייתו "צללו", ואת ארבעת ילדיהם העבירו במחתרת למשפחות לא-יהודיות, שלימים יקבלו הכרה כחסידי אומות העולם. בסוף המלחמה, אחרי תלאות רבות, המשפחה התאחדה. השכן החזיר את הרכוש המוסתר, ובתוכו המגילה.

כשלאה התחתנה, אביה נתן לחתן הצעיר במתנה את המגילה הזו, ששרדה את השואה. אבא של זאביק שמר על האוצר, ועכשיו הוא עבר לידי הבן.

חג פורים מתקרב. זאביק הסתכל בירושה שקיבל, והחליט לעשות מעשה סמלי. הוא פנה ל"יד ושם", כדי להוריד ענף אחד מעץ החרוב שנטעה שם בעבר חסידת אומות העולם שהצילה את אמא שלו. את הענף הוא מעביר לבעל מלאכה מומחה, שהכין "עץ חיים" (ציר מרכזי מעץ שסביבו כרוכה המגילה). במקביל, הוא הצליח לאתר את רוזמרי, אחת הבנות של אותו שכן טוב, שכבר הלך לעולמו. השבוע  יזם שיחת טלפון בינה לבין אמא שלו. בתו של השכן סיפרה שהיא זוכרת את אביה "עושה בור ברצפה ומחביא ספרים מהגרמנים".

בערב שבת המבצע הושלם. זאביק שלח לי תמונה: אימו לאה, ניצולת השואה, מחזיקה בשמחה את מגילת אסתר שהוסתרה בשואה, ועליה "עץ חיים" חדש שעשוי מעץ שניטע על ידי מציליה, חסידי אומות העולם. בפורים הוא יקרא במגילה החדשה-ישנה הזו במניין החצרות שבו הוא מתפלל בכל שבת.

בשבת הזו נקרא בתורה את פרשת זכור, אמר זאביק. "זכור את אשר עשה לך עמלק. ביום חמישי בערב נקרא את מגילת אסתר, כדי להודות ולהלל על נס ההצלה הגדול. אני מרגיש שיש פה שילוב של שני הדברים – אנחנו זוכרים את עמלק של דורנו, אבל גם מודים ויודעים לומר תודה למצילים ולאלה שבחרו בטוב".


הסטטוס היהודי: "אין במגילת אסתר ניסים גלויים. יש בה עלילה ריאלית, מלאת פרטים, ורק מאחורי הקלעים הבמאי הגדול מוביל את הכל לקראת הגאולה בסוף המגילה. מגילת אסתר קוראת לנו לחפש את הניסים הנסתרים בחיינו. לראות איך כל הפרטים מובילים לבסוף לטוב". (הרב עדין שטיינזלץ)

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.