1.
בחן את עצמך: כשמתפרסמים חשדות על אישיות בכירה שפגעה מינית בקטינים, האם אתה בודק קודם כל מאיזה מחנה האישיות, בטרם תגיב? כשמתפרסמות עדויות על כך שבתוך השב"ס סירסרו בסוהרות לבקשתם של מחבלים, האם העובדה שהדבר פורסם תחילה בערוץ 20 משפיעה עליך? והאם זה מזעזע אותך כי סירסרו בסוהרות, או רק כי מדובר במחבלים? כלומר, אם היה מדובר באסירים פליליים יהודים, היית מזדעק בגלל הדאגה לזכויות הנשים, או שרק העניין הלאומני הקפיץ אותך? וכשנחשף שניר חפץ הפך לעד מדינה רק אחרי איומים אינטימיים על פרטיותו ועל שלמות משפחתו, האם התגובה שלך מושפעת מכך שהוא עד מדינה נגד נתניהו, או שהיית מגיב באותה צורה גם אם המחדל היה נחשף כשחפץ היה מעיד נגד לפיד? והאם כשגילת בנט וילדיה רוצים לנסוע לחו"ל, זה מרגיז אותך ממש כאילו שרה ויאיר נתניהו עשו זאת?
זו הרשימה השבוע. להתראות בשבוע הבא.
2.
סבתא רחל בדיוק עמדה להתחיל בהדלקת נרות חנוכה. ביקרנו אצלה השבוע בתל־אביב. הבאנו את הנינים להדלקת נרות אצל סבתא רבתא שלהם, בת ה־87. היא בדיוק לקחה את הגפרור, אז הושטתי יד לסלולרי, כדי לצלם. הקשתי את הקוד של המכשיר, האצבע כבר נשלחה לאפליקציה של המצלמה, אבל בדרך ראיתי שיש שלוש הודעות ווטסאפ חדשות, וכבר ראיתי את ההתחלה של שלושתן, למרות שלא נכנסתי לווטסאפ.
ענבל, עורכת אחת מתוכניות האקטואליה, שאלה אם אשב אצלה מחר באולפן עם אייטם על חנוכה. ניר, בן של חברים, התקבל בארצות־הברית לתוכנית לימודית שאנחנו מכירים מקרוב ורוצה לדבר על זה. ההודעה השלישית נפתחה במילים "ברוך דיין האמת" ובלי להיכנס אליה הבנתי שאמא מבוגרת של קולגה שלי, שהייתה חולה מאוד, נפטרה זה עתה.
מה היה לנו כאן? אייטם למחר, התייעצות חשובה אך לא דחופה בענייני לימודים, והודעה על פטירה. התודעה נחטפה לשלושה כיוונים שונים, שכל אחד מהם מצריך חשיבה ויישוב דעת, וגם ניסוח של תגובה מתאימה, בעוד סבתא שלי כבר עם הגפרור ביד.
יש אינספור יוזמות חדשות להבראת היחסים הדיגיטליים שלנו – "מהפכת הקשב" היא עמותה חדשה שמנסה לשנות דפוסים בחברה, "גלגל הצלה – מהפכת הנוער" הוא מיזם של צעירים שמטרתו בהתמכרות לרשתות החברתיות ולהגן על הילדים הקטנים מחשיפה לתכנים פוגעניים, "תנו לגדול על שקט" מנסה לעכב את הגיל שבו נותנים סמרטפון לדור הבא, ועוד־ועוד. בכל פעם שאני כותבת כאן על הנושא, מספרים לי עוד גל של מיזמי גמילה חדשים.
אבל השלב הבא, כך נראה לי לפחות, הוא לא רק השלב של "און" או "אוף". של המלצות לכבות את המכשיר ולשים אותו בצד. נכון, אצל רבים מאיתנו יש כבר עתה שבת מול ימי החול, ובעתיד לדעתי הנורמה האנושית תהיה "יום ללא מסכים" בשבת. אבל בימות החול, כולנו זקוקים כרגע לאפליקציות שיעשו סדר, כשהטלפון כן איתנו. אפליקציות שייכנסו לתוך הווטסאפ וידרגו מה דחוף ומה לא. שיידעו לסנן ולמיין ולאזן. להקפיץ לקדמת הבמה רק את מה שבאמת צריך עכשיו, למשל הבייביסיטר שפתאום שואלת שאלה דחופה, ולהשאיר את שלוש ההודעות האלה בצד, לאחר כך. דמיינו שלפני שליחת הודעה למישהו, תוכלו לדרג בעצמכם אם היא דחופה או לא, והאם להפריע לו גם באמצע אירוע משפחתי. דמיינו פונקציה שסורקת עבורכם את 1,456 ההודעות בדיון על מסיבת חנוכה בקבוצת האימהות של הגן ומסכמת את מה שבאמת צריך לדעת (בארבע מילים: תביאי מגש ירקות חתוכים). אומת הסטארט-אפ מוזמנת להתגייס לאתגר.
ואולי לא סתם המחשבות האלה עלו בראשי מול נרות החנוכה של סבתא. חנוכה הוא חג של מאבק על האור והאש שלנו, מול תרבות זרה וסוחפת. בימים ההם, בזמן הזה.
3.
שבת חנוכה לפנינו. קוראים בה את פרשת "מקץ", על סיפור יוסף ואחיו, ומדליקים שישה נרות חנוכה לפני השבת, ושבעה נרות בצאתה. העובדה שיוצאים עם החנוכייה אל החלון, המרפסת או דלת הבניין, מאפשרת מפגש בלתי אמצעי עם השכונה והקהילה. אנשים שמזמן לא ראית, מזייפים פתאום את מעוז צור עם ילדיהם. אבל יש מי שיוזם, ופשוט מזמין שכנים להדלקה משותפת.
עו"ד עירית הלוי משכונת גבעת משואה בירושלים עשתה זאת השבוע. היא ובעלה, חבר הכנסת לשעבר עמית הלוי מהליכוד, דפקו עם הילדים על הדלת של השכנה רותי. כל מה שידעו עליה זה שהיא עולה מבוגרת מברית־המועצות לשעבר. רק בזמן הדלקת הנרות גילו מי גרה איתם בבניין: זוהי אסירת ציון המפורסמת, רות אלכסנדרוביץ'.
משום מה אין עליה ערך בוויקיפדיה. זה מעיד על תשומת הלב המועטה מדי שאנו נותנים לסיפור המדהים של יציאת ברית־המועצות, אז הנה סיפורה, בקצרה, כפי שסיפרה השבוע גם לשכניה: היא נולדה בלטביה הקומוניסטית, ובגיל 14 הצטרפה להתארגנות יהודית מחתרתית.
עד שתצליח לעלות, היא הפעילה בניגוד לחוק חוגים ללימוד יהדות ועברית, אירגנה מחנות קיץ והבריחה גלויות עם תמונות של ישראל. היא נעצרה על ידי הקג"ב שבוע לפני חתונתה. בדירתה נמצאו "חומרים אסורים" רבים, בהם תמונה של גולדה מאיר וספר היסטוריה יהודית. לחוקרים ניסתה להסביר כי גולדה היא בסך הכל סבתא שלה. הקג"ב חקר אותה במשך כחצי שנה, ואז היא נשלחה לשנה של עבודות כפייה.
אחרי הפגנות למענה בכל העולם, היא שוחררה ועלתה ארצה. כאן עבדה כאחות בהדסה עין כרם והמשיכה בפעילות למען עולים.
וכך, מול הנרות, היא סיפרה השבוע את סיפורם של החשמונאים של דורנו. בית ספר ותנועת נוער בשכונה ששמעו על כך, כבר ביקשו שתגיע לספר גם להם.
אז לא בטוח שלשכנים שלכם יש כזה סיפור דרמטי, אבל לכו תדעו כמה אור מסתתר בדלת ממול. חנוכה שמח.
הסטטוס היהודי: "בחנוכה, בשעת הדלקת נרות, יורד אור הגנוז, ולכן יש לכל אדם לישב אצל הנרות שלו אחר ההדלקה כחצי שעה". (רבי פנחס מקוריץ)
