את התמונה הזו שלחו לי השבוע משכונת וודמיר בניו יורק. יעל חזן סיימה את בית הספר בשכונה. בית ספר ציבורי ענק, לא יהודי. אחרי שנות לימודים שכללו גם הרבה תגובות נגד ישראל ונגד היהדות מצד תלמידים בתיכון, היא החליטה שכאשר כולם לובשים את הגלימה הכחולה של סוף השנה, היא תלבש את הגלימה עם אמירה. היא תפרה לעצמה את דגל ישראל משני הצדדים, וכך עמדה שם.
דיברתי השבוע עם אמא שלה, פסקל. האירוע הסמלי עורר סערה. הרבה מאוד בני נוער פרו-פלסטינים בתיכון תקפו אותה על כך. "לשחרר את פלסטין" הם כתבו ברשתות החברתיות נגדה, והוסיפו: "יש לך זבל על הגלימה, תנקי אותו", ביחס לדגל ישראל.
אבל בבית הספר הזה לומדים הרבה מאוד בני נוער יהודים (צריך לזכור: רוב יהודי ארצות הברית לא מקבלים חינוך יהודי, לצערנו). חלק מהם, ורבים מההורים שלהם, אמרו שהם קיבלו מיעל חיזוק והשראה. "כל הכבוד לכם על החינוך, הלוואי שהבן שלי היה מחובר ככה", כתבה אמא אחת לאמא של יעל. "היה מרגש לראות את יעל ככה בטקס הסיום, זה עורר בי הרבה מחשבות", כתבה אמא אחרת. תמונה אחת, אלף נקודות למחשבה על זהות כפולה וגלות וישראל.
יעל לא מייצגת את יהודי ארצות הברית. הלוואי. אבל באוקיינוסים של ניכור, אדישות והתבוללות, טקס הסיום שלה השבוע – והסערה הקטנה שהוא עורר – ראויים לציון.
