העולם היהודי כולו התחיל השבת מבראשית, וסיפר שוב את סיפור בריאת העולם, בריאת האדם, החטא הראשון והגירוש מגן העדן, והרצח הראשון של קין את הבל. קוראים ותיקים וחדשים יצטרפו אל הדופק הפועם הזה, כדי למצוא בו שבוע אחר שבוע טעם ומשמעות. למה? מה הטעם לקרוא ב-2017 את הטקסטים העתיקים האלה?
עמיחי שיקלי, ראש המכינה הקדם צבאית "תבור", דיבר לאחרונה עם קבוצת מפקדים צעירים בצה"ל, וכך הוא כתב אחר כך:
"אני מוכרח לשתף בחוויה עוצמתית ועצובה שהייתה לי לאחרונה, במסגרת שיחה עם כמאה חניכי קורס מפקדים באחת היחידות המובחרות בצה״ל. השיחה עסקה ביזמות ובציונות, במסגרת סדרת חינוך. בפתח דבריי אמרתי ללוחמים: כל יזם פועל מתוך כאב שהוא שואף לקחת חלק קטן בתיקונו. במקרה שלי, אמרתי, הכאב הוא על אובדן הקשר עם המקורות היהודיים והמורשת התרבותית הציונית. בסיום השיחה אמר לי אחד הלוחמים: אני ממש לא מסכים איתך, בעיניי אנחנו בפריחה תרבותית. עניתי לו בשאלה: האם אני ואתה מסכימים שרחל המשוררת, זו שתכף תככב על שטר עשרים שקלים, היא נכס צאן ברזל בתרבות הישראלית ?והוא ענה: בוודאי. שאלתי אותו: האם אתה מכיר במקרה את שירה 'עקרה'? השיר שמתחיל במילים 'בן לו היה לי, ילד קטן, שחור תלתלים ונבון'? והוא ענה: בוודאי. המשכתי: בסיום השיר כותבת רחל 'עוד אתפלל כחנה בשילה, אחכה לו'. האם תוכל להסביר לי מה הייתה כוונתה? שתיקה. המשכתי: על קברה של רחל בבית העלמין של כינרת חקוקות מילים מתוך השיר שלה 'מנגד', שיר שבפתיחה שלו היא כותבת: 'בכל ציפייה יש עצב נבו'. האם תוכל להסביר לי מה פירוש המילים עצב נבו ?שוב שתיקה, ארוכה ומביכה. המשכתי ושאלתי: האם מישהו מבין מאה המפקדים כאן יכול לענות על אחת מהשאלות ?כמה דתיים הרימו יד, ואז אמרתי: 'אני אינני דתי, אני מבקש שיענו רק הלא-דתיים'. ושוב – שתיקה. אמרתי למפקדים: אני שואל באהבה גדולה אליכם, האם הבנתם? זה מה שכואב לי. האם אנחנו מבינים שאנחנו במה שקרוי בצבא 'נוהל נתק'? האם אתם מבינים שהבעיה היא לא שאינכם מסוגלים לקרוא כתב רש״י או דף גמרא, אלא שאינכם מסוגלים לקרוא שירה עברית? האם אנחנו מבינים את גודל השבר ואת גודל האתגר העומד בפנינו?".
השבת מתחילים מחדש לקרוא את התורה. הזדמנות להיענות לאתגר.
(מתוך הטור השבועי)
