אל תהפכו אותם לגיבורי תרבות

1.

אתי כרייף וסיימון לבייב הם שני השמות הישראליים המדוברים ביותר בשבועיים האחרונים, היא רק בארץ, והוא גם בעולם. כרייף שברה שיאי רייטינג וגם ויראליות, זכתה לדמות ב"ארץ נהדרת" וקיבלה כסף כדי להגיע לראשונה להשקה, כסלב. מייד אחר כך החל כמובן גל חדש של שיח אודותיה: מה דעתנו על כך שהפכה לסלב?

לבייב מככב בסרט הדוקו הנצפה ביותר בנטפליקס כרגע, כלומר הנצפה ביותר בעולם. 45 מיליון שעות של הסרט נצפו עד כה. בטבלת החיפושים בגוגל, חיפשו השבוע את שמו יותר מאשר את ג'ו ביידן ויותר מאשר את ולדימיר פוטין, גם בשיא המתח בין רוסיה לאוקראינה. לבייב, הלוא הוא שמעון חיות שלנו, מעניין יותר. זה פרצופה של ישראל בעולם כרגע. לא פרסי נובל ולא הסכמי אברהם, אלא נוכל הטינדר.

2.

ובהמשך ישיר לכך: משה רבנו שומע בפרשת השבוע, פרשת "כי תישא", על חטא העגל. הוא שם למעלה, על הר סיני, אבל אלוקים מספר לו שלמטה, למרגלות ההר, עם ישראל יצר את עגל הזהב, אלוקים חדשים, עבודה זרה. משה רבנו יורד למטה, ורק כשהוא רואה את העם סביב העגל – הוא שובר את הלוחות. פרשנינו שואלים למה הוא לא שבר את הלוחות כבר למעלה, כששמע לראשונה על עגל הזהב. התשובה היא שלמטה הוא ראה גם את המחולות של העם. את הריקודים, את השמחה, את ההתלהבות. אם כל אחד היה בונה עגל זהב קטן בשקט, באוהל שלו, אולי הוא לא היה שובר את הלוחות. ברגע שהוא רגע את אובדן הבושה, את העובדה שזו הפכה לתרבות שכולם מתגאים בה – הוא ניפץ את הלוחות. העם בגד והפר את הברית ואת הנאמנות שלו למעמד הר סיני, וזה חמור, אבל לא פחות חמור – שאף אחד כבר לא התבייש בזה. שזה היה הפריים טיים.

3.

הנה שלושה קולות שעזרו לי להסביר לעצמי את המבוכה הזו. המחנך אילעאי עופרן הוא רב, קיבוצניק, פסיכולוג. הוא דיבר השבוע עם תלמידיו במכינה הקדם צבאית "רוח השדה" על הכותרות האחרונות. זה הרי לא מתחיל בכרייף ובלבייב, זו רוח התקופה. "כל התרבות שלנו היום", הוא אומר, "הקולנוע, הסדרות, השירים, ההצגות והספרים – כולם הפנימו עמוקות את המסר השגוי הבא: מערכת היחסים הסוערת, המשמעותית, הנחשקת – היא לעולם לא זו שבזוגיות החוקית, הקבועה והממושכת. בן או בת הזוג הקבועים הם תמיד הסמל לשעמום, לבדיחות, לשחיקה ולהרגל. פסגות הריגוש שייכות תמיד לתחילת הקשר, למפגש הראשוני, או לבגידה אסורה, ולא לקשר טוב שהולך ונבנה ומשתבח עם השנים".

זו לא רק התרבות, זו גם הנחת היסוד של מערכות החדשות. פעם זה קצין בכיר בצה"ל, פעם זו שופטת בדימוס, פעם זה ראש המוסד ופעם זה ראש ממשלה. "בכל המקרים שבהם פרשות אלו נידונות במהדורת החדשות", מאבחן עופרן, "הניאוף הוא לא נושא הדיון. מדברים רק על האם היו יחסי מרות, או על דרך בחירת השופטים, או על התנהלות גופי הביטחון ו'האם נחשפו סודות מדינה'. תלמידים שלי שעוקבים אחרי האקטואליה מפנימים את המסר: בגידות זה סבבה, העיקר לא להיתפס או לא להסתבך עם החוק. על הפסגות האמיתיות של הזוגיות, על שותפות וחברות-אמת ועל בנייה ארוכת טווח – לא כותבים שירים ולא עושים סרטים".

מאיר אריאל דווקא כתב על כך פעם שורה יפה: "רבים וטובים לפני ניסו לעקוף את העונש הזה ש'בזיעת אפיך'". אי אפשר לעקוף את המילים מספר בראשית "בזיעת אפיך תאכל לחם". מאז שגורשנו מגן עדן צריך להשקיע ולהזיע כדי להשיג משהו בעל ערך, אבל כרייף כבר משיקה מסע הרצאות על הדרך לקצר את הדרך.

4.

טל קורמן הייתה מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית. גם היא נבוכה. מול השאלה העלק-נוקבת של אתי כרייף "מי אתם? מי אתם שתגידו לי 'נו, נו, נו'? מה, אתם אלוקי המוסר?", היא ניסתה לנסח תשובה: "מי אנחנו? אנחנו ציבור משלמי המיסים שמימן את משכורתך ומשלם כעת את הפנסיה שלך. אנחנו ישראלים שלא מסכימים שתקבלי ציון 4 מתוך 10 ובכל זאת תהפכי לשופטת. אנחנו נשים מהפריפריה שנאבקו לאורך עשורים ועבדו קשה כדי להצטיין באמת וכדי להציב מודל ראוי לחיקוי לבנות שלנו. השאלה האמיתית היא לא מי אנחנו, אלא מי את?".

5.

אבל כרייף היא כסף קטן לעומת הגאווה הישראלית האמיתית, הפרזנטור שלנו בעולם. סיימון לבייב הוא המוצר המוביל שישראל מייצאת כעת לחו"ל, ובהצלחה עצומה. מוצר התחמנות. בשיחה שלי השבוע עם חברים מארה"ב הם נדהמו לשמוע שהוא מסתובב חופשי בישראל, אחרי ששוחרר מהכלא בגלל "צפיפות בזמן הקורונה", ושהוא ממשיך להתראיין, להתחכך ולהשתזף באור הזרקורים. רגע לפני שהוא הופך לגיבור תרבות, למועמד ריאליטי לגיטימי, צריך להבין מה המסר שזה יעביר: זה כבר לא משנה אם משהו מותר או אסור, ראוי או לא ראוי, העיקר שהוא ויראלי. ולבייב הוא להיט.

איש התקשורת יובל נתן העריך השבוע שלבייב יכול אפילו לתרום לעליית האנטישמיות בעולם, עד כדי כך: "נוכל חסר מצפון וחלקלק לשון מתדלק את הטייפקאסט החדש-ישן שלנו: רברבנים, שקרנים, גנבי כספים, ותמיד עם יהירות משועשעת, סיפורי כזב, מטוסים פרטיים, שעון יוקרתי, מכוניות-על, אינסטגרם מפוצץ מסיבות ביאכטות עם בקבוק ביד אחת וסיגר ביד השנייה, ניחוח של חארטת היי-טק פינת קריפטו עם תפזורת פגסוס". נוכל הצעצוע הזה, לדבריו, יושב בול על טענות האנטישמיות החדשה היום, והיא פורחת בסמטאות האפלות של הרשת.

6.

בפרשת השבוע, הכל בא על מקומו בשלום. אחרי הבגידה הגדולה והפומבית, אחרי שהברית הופרה לעיני כל, משה רבנו עולה שוב להר סיני, ומבקש מחילה בשם העם. הוא יורד מההר לא רק עם לוחות שניים, חדשים ושלמים, אלא עם בשורה: יש תיקון בעולם, יש סליחה, יש תשובה. אפשר לתקן. אבל מעמד קבלת הלוחות השניים שונה מאוד ממעמד הר סיני. אם שם הכל היה פומבי, בפרהסיה, עם שופרות וברקים ורעמים, הפעם משה לבדו עומד שם, במעמד אינטימי וקדוש. זה מצליח. הלוחות האלה לא נשברו, ובמובן מסוים הם הולכים איתנו עד היום. פרשנינו כותבים רבות על ההבדל הזה בין שני הלוחות, המנופצים לעומת השלמים. האמת לא נמדדת לפי לייקים ומספר צפיות. קשר אמיתי נבנה במרחבים שיש בהם פרטיות, צניעות, אינטימיות וכבוד.