הנה מקבץ שאלות שהילדים שלי, או הילדים הקטנים של חברותיי, שאלו בתקופה האחרונה: "האם בחופש הגדול גם ההורים של הגננות לוקחים אותם לטיולים ולדברים כיפיים?", "למה האנשים שמדברים ברדיו תמיד צועקים?" וגם: "אימא, למה השם ברא את הקרוקס?".
אני בטוחה שלרוב הקוראים יש "חוכמות" מוצלחות ומצחיקות לא פחות. מפתיע לגלות שתוך כדי יציאת מצרים, בעיצומו של מהלך היסטורי ומכונן, מוקדשת תשומת לב רבה בדיוק לשאלות כאלה. התורה מדגישה שאנחנו צריכים להקשיב לתהיות הסקרניות של הדור הבא (גם כשזה קשה ומנדנד) ולנסות לתת להם תשובה. "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?", נכתב בפרשה, וגם: "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר: מַה זֹּאת?". לכל שאלה כזו התורה נותנת תשובה אחרת, והפסוקים האלה כמובן מתגלגלים בהמשך אל תוך ההגדה של פסח, שבה הילדים כידוע שואלים כבר בהתחלה "מה נשתנה?", כי השאלות שלהם הן הבסיס של ליל הסדר.
פרופ' איזידור רבי, פיזיקאי יהודי-אמריקני שזכה בפרס נובל בפיזיקה, סיפר פעם:
"אימא שלי הפכה אותי למדען בלי שהתכוונה לכך, כי היא לא זלזלה בשאלותיי אלא להיפך, דחפה אותי לשאול. כל האימהות היהודיות בברוקלין נהגו לשאול את הבן שלהן: נו, מה למדת היום בבית הספר? אימא שלי תמיד אמרה לי כשחזרתי הביתה: האם שאלת שאלה טובה היום?".
