התובנות של אסתר הורגן

1.

ככה אנחנו נראים כשאנחנו במיטבנו. תסתכלו על מבצע החיסונים, ותראו איך יכולנו להיראות תמיד. כל אחד לא רק עושה את מה שהוא צריך, אלא יוצא מחוץ לקופסה. נתניהו מזהה מהר איומים והזדמנויות ודואג לקדם את ישראל בתור העולמי. קופות החולים מקימות בין לילה מתחמי "התחסן וסע" ענקיים. אחיות ואחים, רופאות ורופאים, עובדים ימים ולילות, עומדים ימים ולילות. מי שמגיע מקבל קרמבו, או בקבוק שתייה, או מגנט עם תמונה שלו למזכרת, ויוצא עם דקירה וחיוך.

הציבור החרדי הקדים להיערך: הרב אלימלך פירר פרסם חוות דעת חד משמעית בעד חיסונים. והרי השאלה "מה הרב פירר אומר" חשובה למיליוני ישראלים, לא רק חרדים. גם התקשורת לא ממלאת את האולפנים בתואמי יורם לס, אלא מספקת מידע רפואי אמין ובהיר, עונה לשאלות ולחששות.

החיסונים מצליחים להגיע לפריפריה, כמעט בלי לבזבז מנות, תוך עמידה בתנאים הקשים של אחסון הבקבוקונים, והכול מתוך רוח טובה ותחושת ניצחון. אנחנו במקום הראשון בעולם, סוף סוף באמת אפשר להגיד שמצלצלים אלינו מעוד מדינות לשמוע איך אנחנו עושים זאת. וכל זה נעשה, קודם כל, למען סבא וסבתא. כל כך הרבה קשישים וקשישות יקרים הפשילו שרוול בימים האחרונים, חושפים זרוע שכבר בנתה בית, או נטעה עץ, או כתבה בלוח על גיר, בעוד כולנו מחכים מאחוריהם בסבלנות בתור. אין כיבוד הורים יפה מזה.

בשבוע הבא נעבור את מיליון המחוסנים הראשונים. זה פשוט מדהים. יש ועדות חקירה על כישלונות. אולי נקים ועדת חקירה על הצלחות, כדי לשכפל ולשחזר זאת בעוד תחומים?

2.

בנימין הורגן איבד את אשתו, אסתר הורגן, בפיגוע האחרון בטל מנשה. היא יצאה לרוץ ולא חזרה. במועצה האזורית שומרון מבקשים כעת להכפיל את טל מנשה, וביישוב מקימים פארק לזכרה. בנימין שלח אליי השבוע מאמר שכתבה. אסתר, עולה מצרפת, הייתה יועצת ומטפלת. לפני כמה שנים, אחרי פיגוע שבו נער בר מצווה נפצע קשה בפיגוע דקירה בפסגת זאב, היא פרסמה בעיתון הצרפתי-יהודי "לה פטיט הבדו" מאמר על התמודדות עם טרור. בנימין נזכר בדברים במהלך השבעה, כשנאלץ להתמודד בעצמו עם טרור:

"טרור הוא תוצאה של רעיון פנאטי, מוקצן", כתבה אשתו. "אדם רוצה להביע מסירות לאלוקים, אבל יוצר זוועה תיאולוגית. הוא כופה על העולם באלימות את הערכים שלו. הוא כל כך פוחד שהרעיון שלו לא יעבור הלאה, שהוא מבטא אותו בכוחנות. אני לא יכולה להיות אחראית על מה שהטרוריסט מרגיש ועושה, אבל מול טרור, אני אחראית לבדוק את הערכים שלי. האם גם אני משתמשת באלימות, בכפייה, בלי אהבה ועדינות? האם גם אני לא בטוחה בערכים שלי, ומפיצה אותם בכוח, כי אני מפחדת?".

וכאן היא עוברת לדוגמאות: "אנחנו חשים שאנחנו רחוקים מעולמם של הטרוריסטים, אבל האם אנחנו לא מלאים לפעמים בפחד, בחוסר ביטחון? האם יש לי מחשבות ביקורתיות וקשות על עצמי, על האחר, על המצב? האם אני נוהגת באלימות נפשית כלפי עצמי? אלימות נפשית, למשל, היא הנטייה לשים את עצמי באופן קבוע בעדיפות שנייה, אחרי בן הזוג והילדים והקריירה. אלימות נפשית היא גם הקשבה תמידית לקולות של פחד, ספק, חוסר ביטחון. אנחנו שוכחים שמאחוריהם מסתתר הכוח המדהים של החיים שממשיכים להתפתח. חיים של שמחה, נתינה, אמונה שהאור חזק יותר מהחושך, שהאהבה גוברת על השנאה, שהשמחה גוברת על העצב.

"מול האלימות של הטרור עלינו לדגול בגישה אחרת: לחיות באותה נאיביות תמימה, לפיה מישהו גדול ממני מושך בחוטים. להקשיב לזולת בלב טוב ופתוח. להקשיב לעצמי, להרפות, להוסיף חיים. ובכל פעם שאני חשה חוסר אונים – כמו למשל כשילד נדקר בסכין חודש לפני בר המצווה שלו – להשתדל להתפלל עבורו ועבור אימא שלו, להתחבר לים הרחמים האלוקיים, ולא להתמלא בפחד – כי אז הטרור ינצח".

3.

בריאת העולם. בריאת האדם. בריאת השבת. הגירוש מגן עדן. קין רוצח את הבל. נח, המבול והתיבה. הקריאה "לך לך" לאברהם ולשרה. עקידת יצחק. הכנסת האורחים של אברהם. המלחמה שלו למען סדום. חפירת הבארות של יצחק. גמילות החסדים של רבקה. מכירת הבכורה של עשיו ליעקב. המפגש של יעקב עם רחל ליד הבאר. מסירותו של יעקב בעבודתו אצל לבן הרמאי. השיבה של המשפחה ארצה. לידת השבטים, בזה אחר זה. מכירת יוסף על ידי האחים. יוסף בכלא, ואז בארמון, בעוד אישיותו המופלאה מתגלה. המפגש המחודש שלו עם האחים. המפגש המחודש שלו עם יעקב. פטירת יעקב, אחרי ברכתו המפורטת והמרגשת לילדיו ולנכדיו. פטירת יוסף, שמבקש לקחת את ארונו ביציאת מצרים ארצה, כדי להיקבר בסוף בישראל.

זהו תקציר של ספר בראשית, שמסיימים לקרוא בשבת הזו. פרשת "ויחי" היא האחרונה בחומש הזה, ובשבוע הבא נתחיל את ספר שמות.

התחלנו לקרוא את ספר בראשית בקורונה, מייד אחרי חגי תשרי, בשמחת תורה, ולצערנו אנחנו מסיימים לקרוא אותו בקורונה, אבל בעיצומו של מבצע החיסונים. כשמסיימים לקרוא חומש בתורה, מכריזים בקול ביחד בבתי הכנסת "חזק, חזק ונתחזק". הלוואי שאת סיום ספר שמות, ספר יציאת מצרים, נקרא אחרי שגם אנחנו נצא מהשעבוד הנוכחי לגאולה. ובינתיים – בסגר, בבידוד, בהתמודדות – חזק, חזק ונתחזק.

הסטטוס היהודי: "הַמַּלְאךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָארֶץ" (ברכת יעקב אבינו לנכדיו, פרשת השבוע)