אנחנו בחופשה בצפון. אנחנו ועוד מיליונים. מישהו אמר כאן אתמול שמעולם לא היו בישראל כל כך הרבה מבניה של הארץ הזו באותו הזמן. הרי בכל קיץ ישראלים רבים טסים, והפעם כולם פה. בנוסף, מאז תחילת הקורונה חזרו לישראל כמאתיים אלף ישראלים שגרו בחו"ל. אז צפוף עכשיו בבית המשותף שלנו, ואין אף צימר פנוי, אבל גם מיוחד מאוד.
ובעודנו רואים מסביב את הארץ, אנחנו קוראים בתורה בימים אלה את ספר דברים, שבו התחינה של משה רבנו: כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן, וְאַתֶּם עֹבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת. משה רבנו התפלל והתחנן ולא זכה. אנחנו זכינו.
הוא קיבל רשות רק להתבונן מרחוק, וכך סיפר לנו: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.
קל לשכוח את העובדה הזו כשעומדים בפקקים או בתורים באוגוסט הזה, אבל כדאי לכל מי שנופש להביט רגע על הנוף ולזכור: אלפי שנים קראו את הפסוקים האלה בפרשה, וראו מהחלון את סוריה או את רוסיה. אנחנו זוכים לקרוא אותם בארץ הטובה הזו.
