כשהתחלתי לנסות לשמור תורה ומצוות, הבהרתי לעיתונאי בכיר שעבד איתי שהדרך שבה הוא אומר במשרד "בוקר טוב" לא מקובלת עליי יותר. כמה מפיקות שהיו איתנו בחדר שמעו את השיחה ותפסו טרמפ: "אם כבר מדברים", הם אמרו לו, "גם לנו זה לא נוח". אחת מהן אמרה לי אחר כך, בצד: "למה רק אם את דוסית מותר לך להודיע על מדיניות כזאת? אנחנו לא יכולות לשים גבולות וכללים?". גבולות וכללים זה הדבר שהכי נצרך כרגע ליחסים בין המינים, בפרט במקומות עבודה. לחזור אל המותר והאסור, אל הקווים האדומים. אז הפעם זה ארי שביט. אם הפרשיות בתחום הזה חוזרות על עצמן, צריך גם לחזור שוב ושוב על הדרך היהודית להתמודד: היהדות דורשת הרבה יותר ממה שמוגדר בחוק או ברף הפלילי. היא תובעת מאיתנו לעצב שפה אחרת לגמרי בין גברים לנשים. בלי מגע, בלי בדיחות גסות, בלי רמיזות בוטות. כרגע – התרבות במקומות העבודה משדרת לנו שאפשר לחיות כל הזמן על הגבול, אבל אז להזדעזע כאשר מישהו חוצה אותו. ההלכה יורדת לעומק נפשו של האדם, ומבינה שאי אפשר לדבר רק על מה חוקי ומה לא חוקי. צריך להציב גבולות וסייגים הרבה קודם, כדי להתרחק מן החטא, לא להיכנס לאזורי סכנה, להקפיד על ריחוק ולא לסמוך על עצמנו יותר מדיי. לא, זה לא מונע לחלוטין פגיעות מהסוג הזה, וכן, לעתים גם דתיים חוטאים בכך. אבל עצם העובדה שיש נורמה מקובלת שמבהירה שיש כללים למשחק, נורמה שמגנה על הנשים וגם על הגברים (לפעמים מפני עצמם) – היא קריטית. שביט עצמו כתב בהודעת ההתנצלות המרשימה שלו עד כמה הוא "לקה בעיוורון" וצריך לעבור תיקון אישי ממושך בתחום. כשקוראים את פרשת השבוע, פרשת "נח", רואים שהסיפור מתחיל כבר שם. התורה מספרת השבוע ש"יצר לב האדם רע מנעוריו". הבורא מסתכל על עולמו החדש שזה עתה נוצר, ומסיק שלאדם יש יצר רע ופעיל, ושעליו להיות עירני ומודע לכך. חבל שבשיח הציבורי-תקשורתי כמעט מתעלמים מהעובדה הזו. הרב ירוחם ליבוביץ' לימד את תלמידיו בשיבת מיר באירופה, לפני כמאה שנה, שזוהי בעצם הנקודה המרכזית בתורה ובחיים. וכך הוא כותב על ההכרזה הזו, שיצר לב האדם רע מנעוריו:
"אין מקום ניטרלי, שהוא לא טוב ולא רע. כל התורה כולה היא מלחמה תמידית – מהאדם הראשון דרך המסע במדבר ועד אלינו. אף אדם לא יכול להחליט שהוא סתמי, ניטרלי, בלתי תלוי, ואינו חלק ממאבק היצרים. זה בלתי אפשרי. אפשר להיות צדיק או רשע, אבל לא ניטרלי כלל. כמו שכל התורה כולה היא מאבק בלתי פוסק בין טוב לרע, כך הם גם חיינו, ועלינו להילחם".